האולם היה אפוף עשן.
מוזיקה קולנית אימה לקרוע את עור התוף של הנוכחים, זו בדיוק הסיבה שהם שם.
אפקט הקורנס של טיטוס!
ההבדל היחיד שאצלו היה זה יתוש בראש, אצלם זוהי מפלצת בנשמה!
הצעירים היו בגילופין שוכחים מן היקום ונפתוליו, רגע של דממה סוערת בחיי סערת הדממה.
הוא עמד שם בצד.
הכי לא טבעי במקום הלא טבעי הזה, מוקף בנערים קוצניים כשושנה בין החוחים, ההסתברות אמרה שאם הוא נכנס לשם במאונך הרי שהוא יצא במאוזן, במקרה הטוב כמובן. במיוחד לאור הגיגיו היוצאים מן הלב היהודי הבוער שלו שקצת מזכיר לאותם ברנשים צעירים את המקום אותו ניסו לשכוח - את מיקומה של הנפש האלוקית.
להפתעת הכל, לא די שלא עוררה הופעתו תרעומת או אי אילו ידים להתנופף לעברו בצורה מאימת, אלא שטבעת הקוצניים סביבו גדלה בהערצה בלתי מוסתרת...
זה התחיל בגיחוך, נסיון לקרקס, המשיך בתדהמה, מעט רחמים, ומשם בתפנית חדה ומסחררת לרחמים על עצמם.
הם התמגנטו אליו בצורה כובשת, והוא השיב להם מנה אחת אפיים של טל תחייה!
הרב של הדיסקוטקים קראו לו תלמידיו, שאכן בתחילה הפכו לתלמידים דבר שלא עשו מאז נשלחו מבית הספר היסודי, ובהמשך לתלמידי חכמים היושבים ועוסקים בתורה ומגדלים דורות ישרים מבורכים!
כך הפך לו העמק המתועב והשפל -למגדל של תורה ועמקה של הלכה.
ויהי היום, ומן אנשי המקום ניגשים אל הרב הצעיר ובפיהם מידע נוראי.
לאחרונה התפתחה בעיר תופעה מדאיגה של בנות ישראל עניות וקשות יום הקושרות גורלם בבני עם הדומה לחמור ככל הנראה למען בצע כסף - פחות של אותן אומללות, הרבה יותר של השדכן!
הרב מברר את שם השדכן, ברנש בשם פנחס.
כל מכריו של האיש מתרים ברב הצעיר שכדאי הוא פנחס, להשמר ממנו אף בשעת הדחק, אולם הרב בשלו!
מאז הבין הרב שהבחור הינו דמות מפתח בפתרון הבעיה גמר אומר לסור אליו להוכיחו ולהכריחו לסור מזו הדרך.
ביום לא בהיר טיפס הרב במדרגות שיכונו של פנחס, מתפלל לבוראו שיצליח דרכו, השכן מלמטה באקט של יאוש מפטיר לעברו "הרב מוביל עצמו למוות" הוא לא מתרשם, ממשיך לטפס באותה החלטיות.
דפיקות בדלת, פנחס בכבודו ובעצמו בדלת נובח לעבר הרב - כן?
הרב- "שלום עליך, באתי לשתות איתך לחיים"...
פנחס- "מה"?
הרב- "למה אתה עושה את זה פנחס"?
עיניים מזרות אימה.
פנחס- "אני צריך כסףףף".
עיניים טובות.
הרב- "אין בעיה אני מסדר לך עבודה במפעל כאן בעיר".
צחוק אדיר.
פנחס - "הרב, לא הבנת... אף אחד לא נותן לי הוראות, אין מצב שאני קם בשבע בבוקר לעבודה"!
הרב- "פנחס מה אתה אוהב לעשות"?
נשיפת הקיטור האדירה שפנחס פולט לעבר הרב מבהירה את הקריטיות של המעמד.
שעון החול הולך ואוזל כמו גם חיי הרב הנדים כמטוטלת.
פנחס מתעלה מעל עצמו- "משאית"
הוא מפטיר- "אם תהיה לי משאית שלי שאוכל לעבוד בה כרצוני, אהיה מאושר!"
הרב מסתובב בפתאומיות, פנחס בוהה בו יורד במדרגות הצרות נעלם באפלולית.
הרב מגיע לביתו בירושלים, מוכר את הבית וכמה מטלטלין יקרים, וסר אל סוכנות המשאיות הקרובה.
אחרי שבועיים דפיקות בביתו של פנחס, פנחס בכבודו ובעצמו בפתח.
"אה שוב אתה הרב"?
"מה עכשיו"?
הרב מושיט את ידו, פנחס תוהה.
הרב אומר- "קח את המפתחות" פנחס מתבלבל.
"של המשאית" - מוסיף הרב בחיוך, פנחס עומד להתעלף...
הרב מסדר לפנחס עבודה בשינוע סחורות לשדה התעופה, פנחס הנדהם עוזב את תפקידו כשדכן, לא לפני שהוא דואג ליידע את לקוחותיו הפוטנציאלים לבלתי יהינו להתקרב אל אזור המגדלור - "מגדל העמק" שוב.
ומאז ועד היום פוחדים בני הדודים להתקרב אל המקום ונאלצים להתפשר ולישא מן הדומות לאתון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה