הגרמ"ש זצ"ל
בשבת זו פרשת שקלים נכנסים אנו לזמני המועדים כאשר מתחילים את חודש אדר בקריאת ד' פרשיות המקיפים את ימי הפורים, כשמשם בסמיכת גאולה לגאולה ממשיכים לחודש ניסן זמן גאולת מצרים המגיעה לקבלת התורה, ויש ללמוד זמנים אלו ובזה לרומם את עצמנו בסגולת הימים ולזכות לגאולה הטמונה בהם, ובכך להגיע לתכלית של קבלת התורה אשר היא שורש כל ימי הפורים [הדר קיבלוה בימי אחשורוש] ועיקר גאולת מצרים היא, כמאמר ה' יתברך למשה, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". ויש ללמוד בזה את סוגיית ד' פרשיות באופן של סדר ובניין ימים אלו, ובלימוד הדברים וההעמקה בהם כדרך שלימד רבינו יש בזה כדי להעמיד את כל קומת האדם בתפיסה יותר מרוממת ועל ידי כך לזכות לחיים במציאות האמיתית.
שנינו במגילה "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו' בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החדש הזה לכם", והגמרא קוראת לדין קריאת הפרשיות בשם "סדר פרשיות", מבואר מזה כי יש כאן מבנה ומהלך וסדר בקריאת הפרשיות, ועניין נוסף יש בזה והוא שחודש אדר מחייב את קריאת פרשות אלו ואף את פרשת החודש וכדאיתא בגמ' (מגילה ו' ע"א) דלחד מ"ד מהני אף אם קראו את הפרשיות באדר הראשון אף שכלל אינו סמוך לניסן, ויש לבאר סוגיא זו.
הגאון כותב ב"אדרת אליהו" שארבעת הפרשיות "שקלים זכור פרה החודש" מכוונים כנגד ארבעת העניינים שאנו אומרים בשבח שבתפילת שבת, "אין כערכך [או אין ערוך לך] ואין זולתך, אפס בלתך ומי דומה לך", והגאון אומר דברים סתומים "אין ערוך לך כנגד שקלים אין זולתך כנגד זכור אפס בלתך כנגד פרה ואין דומה לך כנגד החודש" ודברים אלו צריכים ביאור [וודאי יש בזה עומק לפנים מעומק אולם בעז"ה נלמד בזה מהדברים כפי התועלת שתגיע אלינו]. ובהבנת הסוגיא יש להעמיד את צורת המציאות האמיתית ולבאר עניינה בחודש אדר.
פרשת שקלים – כל ערכי העולם הם קודש לה'
"אין כערכך ה' אלקינו בעולם הזה" מכוון עניינו כנגד העולה מפרשת שקלים, והעניין בזה כי שקלים דהיינו מטבע זה דבר המבטא את כל הערך והשווי שיש בעולם כי כל דבר נמדד בו, ובמדרש כתוב "זה יתנו כזה יתנו, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר לו זה יתנו" והפירוש של "מטבע של אש" הוא שזהו מין ערך שכלפיו כל ערך מתבטל. כי מטבע הוא הצורה של ערך בעולם, ואש טבעה הוא שכל מה שאוחזת בו הופכת את כולו לאש, ונמצא שמטבע של אש זה ערך שהופך ושורף את כל הערכים האחרים לאש ומבטלם לתוכו, כי לוקח את כולם אליו ומתבטלים בו ונהפכים להיות כמותו, ואותו צריך לתת כביכול לבית המקדש, ועל ידי זה לשום דבר אין ערך נפרד אלא הערך היחיד הוא "ערכך ה' אלקינו", זה ערך שיש בו כדי "לכפר על נפשותיכם", וזהו אין כערכך ה' אלקינו בעולם הזה. ומבואר כי בקריאת פרשת שקלים אנו מעמידים את המציאות האמיתית של העולם הזה שכל ערך שיש בו תכליתו היא להנתן לה', כי בנתינת השקלים לבית המקדש, אותם שקלי הכסף שהם כלי הביטוי של כל הערכים בעולם שבו הכסף מעמיד שווי של כל דבר, הרי שבנתינתם לערך האמיתי אנו מכניסים את כל הערכים כולם לתוך אותה אש של מטבע מחצית השקל, ומבררים ומצרפים את כל המציאויות ואת כל ענייני העולם לתוך הנתינה לבית המקדש, דהיינו הנתינה לערך האמיתי של קודש, ובזה מבררים אנו כי אין ערוך לך ואין כערכך ה' אלקינו, אין שום ערך בעולם הזה אלא רק ערך אחד, ערך של מציאות ה' בעולם, וגילויו הוא בשכינתו עלינו בבית המקדש. ובהמשך ביאור דברי הגר"א להעמיד את הד' פרשיות כנגד השבח של "אין ערוך" דשבת נבאר עיקר עניינם כדי לראות את המציאות השלימה העולה מכולם כדרגה למעלה מדרגה עד למציאות האמיתית.
פרשת זכור – אין עוד מלבדו
"ואין זולתך כנגד פרשת זכור" והיינו כנגד מחיית עמלק, דהנה איתא כי "אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ועניינו כי עמלק הוא זה שיצא ללחום כנגד ה' וכאילו מעמיד את הצד שכנגד, ויוצר מצב שכאילו יש חלילה משהו חוץ ממציאותו ית', וזו הכונה של "אין השם שלם", כי כל העולם בא לגלות את מציאות ה' ויחודו, ועמלק יוצר מצב שבו לא מהכל מתגלה שמו יתברך, והעניין של אין הכסא שלם זוהי המלכות שאינה שלימה עד שימחה זרעו של עמלק, ומחיית זרעו של עמלק מגלה כי "אין זולתך" אין מציאות אחרת חלילה זולת מציאותו ית'.
פרשת פרה - הטהרה היא חיבור למקור החיים ועניינה רק על ידי התפיסה שאין אפשרות של מות "אפס בלתך כנגד פרשת פרה" ביאור עניינו כי הנה מילת "אפס" מבואר ברמב"ן בפרשת שלח על הפסוק "אפס כי עז העם" וז"ל "אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו כו'" דהיינו דבר שהוא בלתי אפשרי ולא יכול להיות. כאן מונח סוד הפרה המטהרת טומאת מת הנוראה, שהיא אבי אבות הטומאה והיא השורש העליון הפנימי של טומאה, וביאור המילה טומאה היא מלשון סתימה דהיינו טמון ואטום, וביאור הטהרה הוא כמו כעצם השמים לטוהר, כי טוהר הוא כצוהר, ובתרגום מתרגם צהרים טהירו, פירוש טהירו הוא צהרים שהוא מצב מואר שהכל גלוי "כשמש בצהרים", ואז אין מניעה לתפיסה האמיתית, אבל טומאה סותמת את העיניים מלראות. והנה אם לא היה מות היינו מחוברים ודבוקים ומצורפים למקור החיים "כי עמך מקור חיים", והמות סותם ומונע מאיתנו לראות ולתפוס את שורש החיים, ואם יש מציאות בעולם המטהרת מטומאת מת יש משהו שמראה לנו את החיים האמיתיים, אלא שהאפשרות לטהרה זו היא רק אם נתפוס שהמות הוא בלתי אפשרי, דהיינו המות הנתפס כמות הוא בלתי אפשרי, כי הבורא יתברך הוא מקור החיים ולא תיתכן במציאות אפשרות של מות. ובאמת כל אחד יודע שיש בע"ח בטבעו של עולם [ויותר שייך בשרצים] שסדר חייהם הוא עד מצב מסויים ואז חוזרים להיות פקעות ומזה יוצאת מציאות חדשה וזה תהליך של חיים, ונמצא כי התפיסה האמיתית של המות היא שהוא תהליך של חיים, כי כדי להגיע לעומק של חיים יותר אמיתיים מה שנקרא חיי עולם צריך לעבור עוד בירור ואין זו כפקיעת החיים אלא כחלק של החיים. זה נקרא "אפס בלתך", שלא יתכן שבתוך סדר החיים יהא מות כי הבורא הוא אלקים חיים וזה אינו חלק מהבריאה אבל הוא תהליך של עיבור מחדש וכחלק מהחיים וכך צריך לראותו, ובימות המשיח נשיג שלא תיתכן מציאות אחרת .
פרשת החודש – תחיית המתים היא חידוש שאין דומה לו בעולם הזה "ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים" אין דומה לך הכונה היא שאיננו יכולים להביא דוגמא בעולם הזה לתחיית המתים, ועניין זה של "ואין דומה" זה העמוק ביותר, כי לתחיית המתים אין כל דוגמא בעולם הזה, ואם יטען מישהו שזה חדש ואין כל חדש תחת השמש אי אפשר לומר על זה בא ואראך דוגמתו, כי באמת אין אפשרות כזו כאן, וזה באמת דבר חדש כי אין זה תחת השמש ואינו נכלל ב"אין כל חדש תחת השמש" [וכן הוא בתפילה בברכת מחיה המתים "ומי דומה לך מלך ממית ומחיה"]. ואמיתת מציאות נפלאה זו היא כנגד פרשת החודש שכל עניינה הוא החידוש, כי עניין חודש זה להיולד מחדש, והוא העניין של התחדשות הלבנה וכמו שאנו אומרים בקידוש לבנה "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה", זו הדוגמא ללידת כלל ישראל מחדש, ודבר זה הוא לעתיד לבוא בתחיית המתים שבה תתחדש המציאות, ואז נגיע לשלימות האמיתית בגילוי השלם של כבודו יתברך.
ודאי יש להאריך בפרטי כל סוגיא מעניינים אלו, אולם למדנו מכאן את יסוד הדבר שעניינו תפיסת המציאות האמיתית בעומק לפנים מעומק עד הידיעה השלימה של ה' אחד ושמו אחד. ועניין זה שייך לחודש אדר אשר בו נתגלתה המציאות האמיתית והשלמה בקבלת התורה של פורים, ובעז"ה יש לבאר את מהותה של קבלת התורה שנתחדשה בפורים והוא עניין שלם לעצמו, ועכ"פ למדנו שיש כאן בארבעת הפרשיות הללו העמדה של גילוי מציאות ה' בעולם עד ההשגה השלימה לעתיד לבוא. וזו כוונת הגאון להעמיד לנו את עניינה של תקנת חז"ל להקיף בימים אלו את כל דרגות ההשגה בידיעת ה' וההכרה כי אין בלתו, ובזכות הבנת דברים אלו והעמדתם כעצם מציאות חיינו נזכה בעז"ה במהרה בימינו לראות בקיום דברי הנביא "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
[חישבתי דרכי]
בשבת זו פרשת שקלים נכנסים אנו לזמני המועדים כאשר מתחילים את חודש אדר בקריאת ד' פרשיות המקיפים את ימי הפורים, כשמשם בסמיכת גאולה לגאולה ממשיכים לחודש ניסן זמן גאולת מצרים המגיעה לקבלת התורה, ויש ללמוד זמנים אלו ובזה לרומם את עצמנו בסגולת הימים ולזכות לגאולה הטמונה בהם, ובכך להגיע לתכלית של קבלת התורה אשר היא שורש כל ימי הפורים [הדר קיבלוה בימי אחשורוש] ועיקר גאולת מצרים היא, כמאמר ה' יתברך למשה, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". ויש ללמוד בזה את סוגיית ד' פרשיות באופן של סדר ובניין ימים אלו, ובלימוד הדברים וההעמקה בהם כדרך שלימד רבינו יש בזה כדי להעמיד את כל קומת האדם בתפיסה יותר מרוממת ועל ידי כך לזכות לחיים במציאות האמיתית.
שנינו במגילה "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו' בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החדש הזה לכם", והגמרא קוראת לדין קריאת הפרשיות בשם "סדר פרשיות", מבואר מזה כי יש כאן מבנה ומהלך וסדר בקריאת הפרשיות, ועניין נוסף יש בזה והוא שחודש אדר מחייב את קריאת פרשות אלו ואף את פרשת החודש וכדאיתא בגמ' (מגילה ו' ע"א) דלחד מ"ד מהני אף אם קראו את הפרשיות באדר הראשון אף שכלל אינו סמוך לניסן, ויש לבאר סוגיא זו.
הגאון כותב ב"אדרת אליהו" שארבעת הפרשיות "שקלים זכור פרה החודש" מכוונים כנגד ארבעת העניינים שאנו אומרים בשבח שבתפילת שבת, "אין כערכך [או אין ערוך לך] ואין זולתך, אפס בלתך ומי דומה לך", והגאון אומר דברים סתומים "אין ערוך לך כנגד שקלים אין זולתך כנגד זכור אפס בלתך כנגד פרה ואין דומה לך כנגד החודש" ודברים אלו צריכים ביאור [וודאי יש בזה עומק לפנים מעומק אולם בעז"ה נלמד בזה מהדברים כפי התועלת שתגיע אלינו]. ובהבנת הסוגיא יש להעמיד את צורת המציאות האמיתית ולבאר עניינה בחודש אדר.
פרשת שקלים – כל ערכי העולם הם קודש לה'
"אין כערכך ה' אלקינו בעולם הזה" מכוון עניינו כנגד העולה מפרשת שקלים, והעניין בזה כי שקלים דהיינו מטבע זה דבר המבטא את כל הערך והשווי שיש בעולם כי כל דבר נמדד בו, ובמדרש כתוב "זה יתנו כזה יתנו, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר לו זה יתנו" והפירוש של "מטבע של אש" הוא שזהו מין ערך שכלפיו כל ערך מתבטל. כי מטבע הוא הצורה של ערך בעולם, ואש טבעה הוא שכל מה שאוחזת בו הופכת את כולו לאש, ונמצא שמטבע של אש זה ערך שהופך ושורף את כל הערכים האחרים לאש ומבטלם לתוכו, כי לוקח את כולם אליו ומתבטלים בו ונהפכים להיות כמותו, ואותו צריך לתת כביכול לבית המקדש, ועל ידי זה לשום דבר אין ערך נפרד אלא הערך היחיד הוא "ערכך ה' אלקינו", זה ערך שיש בו כדי "לכפר על נפשותיכם", וזהו אין כערכך ה' אלקינו בעולם הזה. ומבואר כי בקריאת פרשת שקלים אנו מעמידים את המציאות האמיתית של העולם הזה שכל ערך שיש בו תכליתו היא להנתן לה', כי בנתינת השקלים לבית המקדש, אותם שקלי הכסף שהם כלי הביטוי של כל הערכים בעולם שבו הכסף מעמיד שווי של כל דבר, הרי שבנתינתם לערך האמיתי אנו מכניסים את כל הערכים כולם לתוך אותה אש של מטבע מחצית השקל, ומבררים ומצרפים את כל המציאויות ואת כל ענייני העולם לתוך הנתינה לבית המקדש, דהיינו הנתינה לערך האמיתי של קודש, ובזה מבררים אנו כי אין ערוך לך ואין כערכך ה' אלקינו, אין שום ערך בעולם הזה אלא רק ערך אחד, ערך של מציאות ה' בעולם, וגילויו הוא בשכינתו עלינו בבית המקדש. ובהמשך ביאור דברי הגר"א להעמיד את הד' פרשיות כנגד השבח של "אין ערוך" דשבת נבאר עיקר עניינם כדי לראות את המציאות השלימה העולה מכולם כדרגה למעלה מדרגה עד למציאות האמיתית.
פרשת זכור – אין עוד מלבדו
"ואין זולתך כנגד פרשת זכור" והיינו כנגד מחיית עמלק, דהנה איתא כי "אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ועניינו כי עמלק הוא זה שיצא ללחום כנגד ה' וכאילו מעמיד את הצד שכנגד, ויוצר מצב שכאילו יש חלילה משהו חוץ ממציאותו ית', וזו הכונה של "אין השם שלם", כי כל העולם בא לגלות את מציאות ה' ויחודו, ועמלק יוצר מצב שבו לא מהכל מתגלה שמו יתברך, והעניין של אין הכסא שלם זוהי המלכות שאינה שלימה עד שימחה זרעו של עמלק, ומחיית זרעו של עמלק מגלה כי "אין זולתך" אין מציאות אחרת חלילה זולת מציאותו ית'.
פרשת פרה - הטהרה היא חיבור למקור החיים ועניינה רק על ידי התפיסה שאין אפשרות של מות "אפס בלתך כנגד פרשת פרה" ביאור עניינו כי הנה מילת "אפס" מבואר ברמב"ן בפרשת שלח על הפסוק "אפס כי עז העם" וז"ל "אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו כו'" דהיינו דבר שהוא בלתי אפשרי ולא יכול להיות. כאן מונח סוד הפרה המטהרת טומאת מת הנוראה, שהיא אבי אבות הטומאה והיא השורש העליון הפנימי של טומאה, וביאור המילה טומאה היא מלשון סתימה דהיינו טמון ואטום, וביאור הטהרה הוא כמו כעצם השמים לטוהר, כי טוהר הוא כצוהר, ובתרגום מתרגם צהרים טהירו, פירוש טהירו הוא צהרים שהוא מצב מואר שהכל גלוי "כשמש בצהרים", ואז אין מניעה לתפיסה האמיתית, אבל טומאה סותמת את העיניים מלראות. והנה אם לא היה מות היינו מחוברים ודבוקים ומצורפים למקור החיים "כי עמך מקור חיים", והמות סותם ומונע מאיתנו לראות ולתפוס את שורש החיים, ואם יש מציאות בעולם המטהרת מטומאת מת יש משהו שמראה לנו את החיים האמיתיים, אלא שהאפשרות לטהרה זו היא רק אם נתפוס שהמות הוא בלתי אפשרי, דהיינו המות הנתפס כמות הוא בלתי אפשרי, כי הבורא יתברך הוא מקור החיים ולא תיתכן במציאות אפשרות של מות. ובאמת כל אחד יודע שיש בע"ח בטבעו של עולם [ויותר שייך בשרצים] שסדר חייהם הוא עד מצב מסויים ואז חוזרים להיות פקעות ומזה יוצאת מציאות חדשה וזה תהליך של חיים, ונמצא כי התפיסה האמיתית של המות היא שהוא תהליך של חיים, כי כדי להגיע לעומק של חיים יותר אמיתיים מה שנקרא חיי עולם צריך לעבור עוד בירור ואין זו כפקיעת החיים אלא כחלק של החיים. זה נקרא "אפס בלתך", שלא יתכן שבתוך סדר החיים יהא מות כי הבורא הוא אלקים חיים וזה אינו חלק מהבריאה אבל הוא תהליך של עיבור מחדש וכחלק מהחיים וכך צריך לראותו, ובימות המשיח נשיג שלא תיתכן מציאות אחרת .
פרשת החודש – תחיית המתים היא חידוש שאין דומה לו בעולם הזה "ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים" אין דומה לך הכונה היא שאיננו יכולים להביא דוגמא בעולם הזה לתחיית המתים, ועניין זה של "ואין דומה" זה העמוק ביותר, כי לתחיית המתים אין כל דוגמא בעולם הזה, ואם יטען מישהו שזה חדש ואין כל חדש תחת השמש אי אפשר לומר על זה בא ואראך דוגמתו, כי באמת אין אפשרות כזו כאן, וזה באמת דבר חדש כי אין זה תחת השמש ואינו נכלל ב"אין כל חדש תחת השמש" [וכן הוא בתפילה בברכת מחיה המתים "ומי דומה לך מלך ממית ומחיה"]. ואמיתת מציאות נפלאה זו היא כנגד פרשת החודש שכל עניינה הוא החידוש, כי עניין חודש זה להיולד מחדש, והוא העניין של התחדשות הלבנה וכמו שאנו אומרים בקידוש לבנה "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה", זו הדוגמא ללידת כלל ישראל מחדש, ודבר זה הוא לעתיד לבוא בתחיית המתים שבה תתחדש המציאות, ואז נגיע לשלימות האמיתית בגילוי השלם של כבודו יתברך.
ודאי יש להאריך בפרטי כל סוגיא מעניינים אלו, אולם למדנו מכאן את יסוד הדבר שעניינו תפיסת המציאות האמיתית בעומק לפנים מעומק עד הידיעה השלימה של ה' אחד ושמו אחד. ועניין זה שייך לחודש אדר אשר בו נתגלתה המציאות האמיתית והשלמה בקבלת התורה של פורים, ובעז"ה יש לבאר את מהותה של קבלת התורה שנתחדשה בפורים והוא עניין שלם לעצמו, ועכ"פ למדנו שיש כאן בארבעת הפרשיות הללו העמדה של גילוי מציאות ה' בעולם עד ההשגה השלימה לעתיד לבוא. וזו כוונת הגאון להעמיד לנו את עניינה של תקנת חז"ל להקיף בימים אלו את כל דרגות ההשגה בידיעת ה' וההכרה כי אין בלתו, ובזכות הבנת דברים אלו והעמדתם כעצם מציאות חיינו נזכה בעז"ה במהרה בימינו לראות בקיום דברי הנביא "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
[חישבתי דרכי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה