אסתר אברהמי
"את יודעת הכל, באמת. את מבינה. דיברנו, ניתחנו את מערכת היחסים הזוגית שביניכם. את יודעת בדיוק מה את צריכה לעשות. את אומרת שאת לא מסוגלת. נראה לי שהרצון שלך לשינוי, אינו מבורר דיו...
חשוב לברר את הרצון. בלי רצון אמיתי לשינוי, שום תזוזה מהמצב הקיים לא תהיה. ולא משנה מי את ומה את יודעת על שניכם..."
את המשפטים הללו, אמרתי לנאוה (שם בדוי) שפנתה אלי בצר לה בקשר הזוגי. לאחר שניתחנו וראינו ביחד אפשרויות שלה ליצירת שינוי, חסמה כל אפשרות ע"י הבאת הוכחות/עובדות שאין סיכוי שהיא תצליח.
האתגר שניצב בפנינו הוא לבדוק ביחד, מה מונע ממנה להפעיל את המנוע של כוח הרצון, שיניע אותה לקראת שינוי רצוי. ייתכן שיש לכך מספר חסמים:
לא מאמינה, במסוגלות לשינוי ושתחזור ביניהם האהבה כבימים מקדם.
אולי חולמת על פרק אחר בנישואין, שנראה ורוד וקסום יותר.
חסרים כוחות נפש (רצון חזק) להתחיל בעבודה מאומצת, כדי לשנות ולחיות בזוגיות מהנה ויציבה...
פרשנות שאם המצב ישתפר בעקבות השינוי - זה אומר ש"אני אשמה ואני לא מוכנה להיות נאשמת....
דימוי עצמי שלילי, כנראה מילדות. אולי עקב אמירות הוריות נשנות וחוזרות בדרכים שונות. למשל בהאשמה: "את עושה דברים על דעת עצמך ואת כל הזמן הורסת / מקלקלת.."
ניסיונות לא ריאליים לשינוי שלא צלחו ו"הוכיחו" את חוסר היכולת: "כל פעם שאני מנסה... אני לא מצליחה...". אכן, כל מה שלא מציאותי - לא יצליח. דבר זה נובע מחוסר מיקוד במטרה. למה הדבר דומה? למי שרוצה להגיע לת"א בידיעה שזו נסיעה של שעה. הוא נוסע לכיוון חיפה ומתאכזב שלאחר שעת נסיעה, לא הצליח להגיע לת"א.
הפחד משינויים וחוסר שליטה - המוכר נוח גם אם הוא לא נעים ולא רצוי. קיים פחד מהלא נודע. שינוי מטלטל את המציאות הקיימת ומי יודע מה יקרה... (פחד לא ריאלי).
פינוק יתר - לא התעורר רצון להתנסויות: "זה לא בשבילך. יהיה לך קשה. אני אדאג לך..."
כוונות טובות בלבד. כוונות טובות לרוב אינן מספיקות. יש צורך להוציאן מן הכוח אל הפועל. ישנם כאלה שמסתפקים בהצהרה על כוונות טובות ובכך הביעו את נכונותם לזוגיות טובה. מעתה מוטל על בן הזוג, לאפשר ביטוי לכוונות הללו. האבסורד הזה, מאפשר לבעל הכוונות להרגיש טוב עם עצמו שהרי יש לו מחשבות טובות, ואילו השני מרגיש מנוצל ומחויב למלא דרישות שאינן שלו. בעל הכוונות אפילו עלול לכעוס ולומר, שהוא בא עם כוונות טובות אך השני אינו מאפשר אותן. (זה נשמע הזוי? זה קורה!)
אמירות תרבותיות שליליות שהופנמו, שלא יכול להיות טוב בזוגיות. כי זוגיות "טובה" אומרת שאני משרתת, או עבד לפרנסה, או "אין לי יותר חופש אישי - אני כבול...".
הפחד מכישלון, שיהווה הוכחה "ניצחת" ש"אני באמת לא מסוגלת. לכן אני לא מעיזה לנסות שוב".
בושה מפני מה יאמרו:"איך יחשבו עלי, יזלזלו בי... יגלו את האמת עלי ...". עדיף להמשיך ולשחק כאילו הכל בסדר ואולי גם כדאי לשכנע את עצמי שזה נכון.
ניסיונות לשליטה בתוצאות- הרצון לקבל תוצאה מסוימת ואם לא, אז אין טעם לנסות.
ניסיונות להתמודדות ללא קבלת עזרה ו/או שיתוף במחשבות וברגשות אם וכיצד להתמודד עם מציאות לא רצויה. "אני מנסה בדרכי שלי ולא מצליח. למה שאנסה כמו שהיא רוצה? זכותי לפעול על פי דרכי!". בגישה כזו, ישנה הפרדה ברורה ביניהם, כך שלא ייווצר חיבור זוגי.
רצונות סותרים וקושי להחליט במה לבחור. חשש להפסיד - כך שמפסידים הכל.
חסמים כגון אלה, כאשר הם קיימים לאורך זמן בנישואין, עלולים ליצור ייאוש משינוי ולגרום למצב של ניתוק זוגי שיהיה בלתי הפיך וחבל. לכן חשוב לברר, מהו בכלל מושג הרצון וכיצד מביאים את הרצון לכלל ביטוי מלא, שמאפשר גילוי וביטוי של שניהם ולהגיע לזוגיות בוחרת והרמונית.
לאחר שניתחתי עם נאוה את החסימות האישיות שלה (מתוך המאמר הקודם), הגיעה למודעות והכרה בקשייה, אך חשה בלבול ביחס שלה כלפי מושג הרצון ומה יעזור לה להפעיל את רצונה כראוי. היא הייתה חסרת אמונה ביכולת האישית שלה לביטוי רצון עוצמתי, שיוביל לשינוי בזוגיות שלה. לכן נדרשתי לתוכן לימודי תמציתי, על מנת שהדברים יתקבלו על לבה.
כוח הרצון, הוא הכוח הקרוב ביותר לרצון האלוקי: "...ודע כי הברואים רבים ולמעלה מכולם הנפש והשכל והמדע... ולמעלה מהם החפץ ולמעלה ממנו התכונה הראשונה והוא הבורא" (ספר הישר המיוחס לרבנו תם פי"א). זה המנוע המרכזי, שמפעיל את כל כוחות הגוף והנפש. כבר אמרו חכמינו: "אין לך דבר העומד בפני הרצון". "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" (מכות י, ב). "הבא ליטהר - מסייעין אותו, הבא ליטמא - פותחין לו" (יומא לח, ב).
הרצון, הוא המנוע הפנימי של האדם. הרצון מושפע בין השאר גם מהדימוי והערך העצמי של האדם, שנבנה משלל חוויות, מתגובות הסביבה, מהפרשנות שלו עליהן ומכל ההתנסויות שהוא צבר במהלך חייו. לכן דימוי עצמי חיובי ייצר רצון ושאיפות חיוביות, ושלילי ייצר בדרך כלל חסמים לביטוי הרצון הפנימי. למה הדבר דומה? למערכת גלגלי שיניים התלויים זה בזה. כאשר מתעורר רצון לשינוי, הוא מתחיל להניע את המחשבות, הרגשות והמשפטים הפנימיים, וכן הם עצמם - בשעה שעולים הריהם מעוררים את הרצון לשינוי. אולם אם יעלו החסמים, אז יתפזרו המחשבות והרצון ייחלש ויימצא רק ברקע כזיכרון עמום. צריך להיות מודעים לכך, ולכוון את כל המחשבות להגשמת רצוננו ולבקש מהקב"ה לסייע בתוצאה (שאינה בשליטתנו). כמו כן אפשר לרכז ולהנהיג את המחשבות והרגשות על ידי המעשים.
כוח הרצון בא לידי ביטוי בתודעה ובכוונה שמובילות לביצוע מעשי.
ייתכן בלבול בזיהוי הרצון. יש רצונות דמיוניים שאינם מבוררים, והם בדרך כלל משתיקים את המצפון בחיי הזוגיות כמו: "אז מה אם אני לא מצליח. העיקר שאני רוצה". הרצונות המדומים מתבטאים בשאלה:"מה בא לי, או מה קל לי?", או: "איך אני יכול להראות שאיכפת לי מבלי לעשות דבר לשם כך". לעומת זאת, הרצונות האמיתיים מתבטאים בשאלה: "מה נכון לי? - גם אם קשה לי!"
כוח הרצון "מתנהג" כמו שריר פיזיולוגי (ויש מחקרים שהוא נמצא באזור מסוים במוח). אם לא מאמנים אותו ע"י מאמץ, הוא לא יתפתח. לכן יש צורך לאמן אותו במנות קטנות, כך שלא יתעייף ולא יגלה התנגדות למאמץ.
מה מפעיל את הרצון?
המחשבה - גישת חיים, תפיסת עולם, שיש בה אחריות אישית, זוגית (ולאומית). כל אדם בא למלא שליחות כלשהי בחייו ולכן עליו לברר מה הייעוד שלו. ההקשבה הפנימית ל"מה נכון לי", בעקבות התנסויות וחוויות אישיות וזוגיות, מאפשרת את גילוי הייעוד, ומתעורר הרצון למלא את השליחות בחיים. אחריות אישית פרושה, הידיעה שאף אחד לא יעשה עבורך את מה שאתה צריך לעשות. הרב וולבה כותב:"...זה הטוען... לא הלך לי... סימן הוא, שלא השתמש בכוח הרצון אשר הוא לבד מביא לידי ביצוע... אי ההצלחה מעידה על רפיון הרצון או על אי השתמשות ברצון. וכמובן המדובר הוא בעניינים שהם בתחום האפשרי לאדם זה, מבחינת כוחו ומדרגתו. השאיפה לבלתי אפשרי הינה חסרון הדעת" (עלי שור א' קכב).
הרגש - הרגשות החיוביים או השליליים מתעוררים ומסוגלים להפעיל את הרצון לשינוי חיובי או שלילי. מי שעדיין לא חי מתוך אחריות אישית ולא בדק מה חוסם את הרצון שלו , מדבר בדרך כל ב: "צריך..." אבל אם למשל יש קשיים בזוגיות ומצהירים שחייבים ליצור שינוי, אבל... אי אפשר כי... או: "אני מאד רוצה לעשות לך טוב, אבל אין לי זמן/כסף... אני מתייאש מהר... אני לא מבין בזה", או: "אני מוכנה לדבר על כל הנושאים חוץ מ..." וכד'. ישנם כאלה שמרגישים, שאם יבואו לקראת בן הזוג ויעניקו מעצמם, אז יעלו את חשיבותו של בן הזוג, ואילו הם יורידו מערכם וכביכול יוותרו על עצמם. בהגיון הם מבינים שצריכה להיות הדדיות ונתינה. אך הרגש מתנגד ולכן מחפשים סיבות, למה זה לא הגיוני או בלתי אפשרי לעשות את מה שצריך. ובאמת המניע העיקרי הוא חוסר רצון אמיתי, שנובע מחסמים אישיים כשלרוב אין מודעות לקיומם. חשוב להדגיש שכל אחד מבני הזוג באמת מעוניין לחיות בשלום ובאהבה, אלא שאינו יודע כיצד, או אינו מודע לחסמים הקיימים בתוכו.
---
הנאה - כשעולה מחשבה שיש בה הנאה, המנוע הפנימי מתעורר לפעולה. לדוגמה, האיש מתעורר בבוקר, מבלי רצון לקום. תוך כדי כך, הוא נזכר, שהיום הוא יוצא עם אשתו לבילוי משותף. ההנאה הצפויה לו, מתניעה את כוח הרצון והוא קם בזריזות. לכן בני הזוג זקוקים למחשבות של הנאה ושמחה. כן, גם כשנשואים אפשר להרגיש כך, בין זמני העומס והאחריות. לדוגמא: כאשר אשה רואה שבעלה שמח כשמגיע לארוחה, מתעורר בתוכה רצון שנותן כוח לבשל. או שתרצה להיות מוכנה בזמן לנסיעה, כי היא יודעת עד כמה זה חשוב לו והיא רוצה לשמח אותו. כשהאיש רוצה לראות את אשתו שמחה, הוא יזדרז לתקן את מה שביקשה, או להפתיע אותה במילוי משאלת לבה.
תקווה לשינוי - חיי הנישואין מזמנים התמודדויות וקשיים. אם יש תקווה לשינוי, מתעורר רצון לעבודה פנימית, גם אם צפוי תהליך קשה. כשלא מאמינים ששינוי אפשרי בכלל, מרבים בדרך כלל להתלונן ולספר ולתאר, עד כמה "אני מסכנה ממנו... תראו איזו התנהגות יש לו... ואני - רק סובלת ועושה ה-כ-ל כדי שיהיה טוב. אבל הוא...". נשים שנמצאות בתחושת מסכנות, נראות חלשות בעיני עצמן ובעיני הסביבה ומזינות עצמן מתחושת עליונות על בן הזוג, כי "אני לא כמוהו.." . כשאין רצון, אומרים שאין סיכוי ולכן אין מה לנסות. הידיעה והאמונה שייתכן שינוי ממריצה את הרצון, אפילו להתחלה מינימאלית. כשנוכחים בשינוי, מתעורר רצון חזק יותר להמשיך בשינוי וכן הלאה.
ציור מציאות יוצר מציאות - בני זוג שמציירים יחד מציאות שהם רוצים לחוות בחייהם, תתעורר בהם מוטיבציה לפעול ליצירת המציאות הרצויה. האתגר המשותף מעורר את הרצון וממלא כוחות לשינוי והתפתחות זוגית.
תחושת קבלה עצמית - הכישלונות הם לא האישיות שלי. אלו הרגלים שנוצרו במהלך החיים ואפשר להחליף אותם בהרגלים אחרים. בתחושה כזו נוצרת פתיחות ומוכנות לשינוי.
כאשר זוכים לחשוב מתוך אחריות ותקווה, הרגש החיובי מתעורר ואיתו גם ההנאה שבנתינה תוך כדי הקבלה העצמית. מתוך כך ניתן לפעול בכלים המניעים בפועל את הרצון. כגון:
תחושת הבחירה - הבחירה, היא הפעולה הראשונה של בחיר הנבראים. לכן כשבן הזוג מחליט להשתנות ולא מתוך תכתיבים, הוא כבר פנוי לשינוי.
שימוש בהיגיון - כשיש הסבר מתקבל על הדעת, יש רצון להתנסות בשינוי. לדוגמא, הרעיון שבני הזוג הם שני חלקי השלם מתקבל כהגיוני ונכון וממנו אפשר לתרגל מחשבה כזאת ולהתנסות בה: "עתה הבנתי שאשתי חלק ממני. לכן אם אפגע בה, אפגע בעצמי..."
שינוי שפת דיבור:
משפה פאסיבית שאין בה רצון ואחריות, כמו: "קרה לי...", "מצאנו את עצמנו...", "ככה זה נוצר"... לעומת שפה אקטיבית שמניעה לפעולה: "כשאני עושה/אומר... יצרתי מצב ש...".
ומשפה שלילית כמו: "אנחנו לא מצליחים... קשה לנו... לא הולך לי... לשפה חיובית: "אם אני אעשה... נראה שאצליח וגם כשקשה אמשיך ... זה ילך לי כאשר אעשה...".
משפה תלותית (בד"כ מאשימה): "אבל הוא כל הזמן עסוק ולא מתייחס אלי" לשפה עצמאית "אני אברר אתו איך נוכל למצוא זמן לעצמנו".
גילוי סקרנות - סקרנות בבניית קומה נוספת בנישואין, מפיחה בהם כוחות חיים ומרץ לפעול לשינויים ולחוויות משותפות.
אימון שרירי הרצון - כשמאמינים בשינוי, פועלים גם אם קשה. במשך הזמן כשחווים הצלחה, מתעורר הרצון להתמיד והקשיים פוחתים. למשל, מי שאינו רגיל להחמיא, מרגיש שזה מלאכותי ולא טבעי לו. ככל שיחמיא והקשר הזוגי יתחזק, המחמאות יהיו חלק טבעי בחייו.
התרגול יוצר הרגלים. האימון יוצר אמון בתהליך. בפעמים הראשונות, צריך להתאמץ יותר כדי לצאת מאזור הנוחות שמורגלים בו. חשוב להתאמן בהתחלה בדברים קטנים. לאחר שישנה הפנמה, עוברים לתרגול נוסף. ההצלחה מעודדת להמשיך ולהתקדם והרווחה ההדדית ביניהם, נותנת מוטיבציה להמשך.
.........................
לאחר כמה מפגשים שבהם נאוה הפנימה את הדרך לגילוי הרצון, הזמינה את בעלה, מרצונו כמובן, להתנסות ביחד, בגילוי סוד הקשר הזוגי המיוחד רק להם. התחושה החיובית, האחריות והנינוחות שהקרינה, הקבלה והסקרנות, העירו בבעלה את הרצון להיות שותף ביצירת שינוי, שיעמיק את הקשר הזוגי ביניהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה