ובהמשך
כתוב "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" ועי"ש ברש"י שפירש
"לכנות להם שם גנאי" ובגמ' ע"ז מ"ו ע"א פליגי אמוראי בהך
קרא ואבדתם את שמם ולדעת ר"ע קאי על שם עבודה זרה ולא על עבודה זרה עצמה וכן
מתבאר בגמ' שם מ"ה ע"ב לדעת רבנן דאמרינן ורבנן ההוא לכנות לה שם. וכן
משמע מפשטות לשון הש"ס דהא איתא בגמ' מכות כ"ב ע"ב והובא
ברמב"ם פ"ו מהל' יסודי התורה ה"א כל המאבד שם מן השמות הקדושים
הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה שהרי הוא אומר בעבודת כוכבים ואבדתם
את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלקיכם" ע"כ. הרי שפסוק זה מדבר
על שם עבודה זרה לא על עבודה זרה עצמה וצ"ע מדוע בפסוק דידן המדבר בעבודה זרה
עצמה כפל הכתוב לשונו אבד תאבדון. ואילו לענין שם עבודה זרה נאמר "ואבדתם את
שמם ולא נכפל אבד תאבדון את שמם".
ונראה
לדייק מזה שחלוקה עבודה זרה עצמה משם עבודה זרה, דבע"ז נאמר דאף לאחר שכבר
איבד את העבודה זרה עצמה ישנה תוספת מצוה להשחיתה לגמרי ולא להניח לה שום רושם
וכלשון הרמב"ם בספר המצוות עשה קפ"ה והחינוך מצוה ת"ל וז"ל
הרמב"ם ציוונו לאבד עבודה זרה ובתיהם כולם בכל מיני האיבוד וההשחתה והכוונה
שלא נניח להם רושם. וכעי"ז לשון החינוך ועפ"ז י"ל שזו כוונת כפל
לשון הכתוב אבד תאבדון ללמדנו שאפילו שהשחית את ע"ז וקיים מצות אבד עדיין
מוטלת עליו מצוה נוספת של תאבדון שלא להניח רושם לע"ז כלל משא"כ לענין
שם ע"ז שישנה מצוה במחיקת השם הלא ילפינן לה מקרא דואבדתם את שמם מן המקום
ההוא לא תעשון לה' אלקיכם, דיש לאו במחיקת שם הקב"ה ומצוה במחיקת שם עבודה
זרה. והנה לגבי איסור מחיקת שם הקב"ה כשמחק מעט מן האות ועדיין האות ניכרת
כגון שהיתה האות ארוכה או רחבה וקיצרה ועדיין צורת האות עליה מבואר במנ"ח [שם
אות ג] שאינו עובר על הלאו דזה לא חשיב איבוד כלל וכ"כ בנודע ביהודה
יו"ד סי' קסט דפשוט דבכה"ג אינו חייב עי"ש. ומאחר ושתי מצוות אלו
תלויות זו בזו הרי שגם לגבי מצות איבוד ע"ז כשמוחק מעט משם ע"ז ועדיין
צורת האות עליה לא קיים בכך את מצות ואבדתם את שמם דהוי חדא דינא בנקודה זו. אם כן
חלוק דין איבוד עבודה זרה עצמה מדין איבוד שם ע"ז שלגבי הע"ז עצמה כפל
הכתוב אבד תאבדון לומר שלא נניח רושם כלל משא"כ לגבי השם ע"ז שם המצוה
רק לאבד את השם וכל שהשם ע"ז נשאר רק הוריד מהאות לא עשה מידי. וכמו"כ
אחרי שמחק את שם הע"ז וקיים מצות איבוד בזה לא נאמרה מצוה שלא להניח רושם כלל
לשם ע"ז. עוד י"ל שלגבי הע"ז עצמה הרי כתב הרמב"ם פ"ז
מהל' ע"ז ה"א מצות עשה היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וזהו שכפל הכתוב
אבד תאבדון היינו גם את הע"ז עצמה וגם את משמשיה משא"כ לגבי שם ע"ז
איתא בגמ' שבועות לה ע"ב וכן הוא ברמב"ם פ"ו מיסודי התורה ה"ג
לגבי מחיקת שם הקב"ה שכל אות הנטפלת לשם מלפניו מותר למוחקה כגון ל' מלה' או
ב' מבאלקים דאף שהאות משמשת לקדושה מ"מ השם אינו מקדשה ועפ"ז גם לענין
שם ע"ז מה שנטפל לשם ע"ז אין מצות עשה במחיקתו ורק בשם הע"ז עצמה
מתקיימת מצות עשה במחיקתו זהו שחידש הכתוב שלגבי מחיקת שם עבודה זרה נאמר רק ואבדתם
את שמם דרק על שם ע"ז עצמה ישנה מצות מחיקה ולא על משמשיה משא"כ
בע"ז עצמה ישנה מצות עשה גם באיבוד משמשיה ואיבוד כל רושם ממנה. [עפ"י
הספר משמיע שלום]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה