יש טעות נפוצה בענין של בי"א לחבירו ובי"א למקום. למה לא נגיד שהלובש שעטנז זה 'בין אדם לבגד'. נכון שחבירו זה ההיכי תמצי שמחייב אותו, אבל למה זה נקרא בין אדם לחבירו. המושג של בי"א לחבירו הוא שחבירו הוא 'מחייב' כמו שהמקום מחייב. מציאות של חבירי מחייבת אותי כמו שמציאות המקום מחייבת אותי. המלכת קונך, המלכת חבירך.
שני הלוחות: לוח אחד בי"א למקום. לוח ב' בי"א לחבירו. יש ענין אלוקי באדם – צלם אלוקים. וזה מחייב אותי. צלם אלוקים זו מציאותו מחייבת. 'אלוקים' מעצם הגדרת המושג הוא מציאות מחייבת (דיינים – אלוקים).
צלם אלוקים – ה' מתגלה דרך הצורת אדם, לכן תתייחס אליו כמו שמתייחסים למשהו אלוקי.
שני הלוחות: לוח אחד בי"א למקום. לוח ב' בי"א לחבירו. יש ענין אלוקי באדם – צלם אלוקים. וזה מחייב אותי. צלם אלוקים זו מציאותו מחייבת. 'אלוקים' מעצם הגדרת המושג הוא מציאות מחייבת (דיינים – אלוקים).
צלם אלוקים – ה' מתגלה דרך הצורת אדם, לכן תתייחס אליו כמו שמתייחסים למשהו אלוקי.
אנכי ה' מקביל ללא תרצח (רש"י ומהר"ל). מציאותו ית' כנגד מציאות האדם. אל תפגע בה.
לא יהיה לך כנגד לא תנאף, אל תצרף עוד מישהו למשהו שהוא ענין שלי בלבד. לא תנאף, כמו מי שמתערב בין איש ואשתו, אתה מערב בענין העבודה ענין אחר.
לא תשא, אתה לוקח ומשתמש בשמו. כנגד לא תגנוב.
לא תשא, אתה לוקח ומשתמש בשמו. כנגד לא תגנוב.
זכור את יום השבת לקדשו, שבת סהדותא אקרי, כנגד לא תענה ברעך עד שקר.
כבד את אביך ואת אמך כנגד לא תחמוד. מבו' היטב במהר"ל, אין במציאות שום דבר שאין לו משורש מציאותו. החומד משהו ששייך למישהו אחר מבזה את אביו ואמו, מה שהוריו נטעו בו והעבירו אליו זה מה שיש לו. לכן הם נמצאים בלוח הא' של בי"א למקום. החלק של בי"א לחבירו הוא לא תחמוד, אשר לרעך, הוא לא נמצא בשורש שלך. אתה לוקח דבר ולא מודה שכל מציאותך מה שיש בך הוא משורש אבא ואמא. מבזה אותם שהם רק היכ"ת ולא מקור. החומד אומר שהוא אדם שנמצא וחי ויכול לרצות כל מיני דברים.
באופן, שההנהגה של בי"א לחבירו היא שחברו זה מציאות מחייבת.
[הגרמ"ש זצ"ל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה