לזכות נועם בן לאה
שבעוה"ז
אפשר לעבוד את ה' אבל לאחר מיתה א"א לעבוד עוד. וכ"כ בדרשת מהר"ח
לראש השנה בשם הגר"א זצ"ל דמה העוה"ב חשוב ואין ערך ודוגמא כלל נגד
שעה אחת בעוה"ז בעסק התורה והמצוה, מאחר שבעוה"ב א"א לעבוד ה'.
אולם
הרד"ק פי' שאם תרפאני, אודה לך לעיני כל כי הגוף אחר צאת הנשמה כאבן והוא
היורד שאול אבל הנשמה תעלה ותשבח לעד בלא הפסק ויתאוה הצדיק לחיות לעשות רצון הקל
להרבות שכר הנשמה בעולם הבא ע"כ. ומבואר בדבריו דהנשמה באמת משבח הקב"ה
לעולם אף לאחר מיתה בעוה"ב, וכמו שהוסיף ברינת יצחק [עמ' רנ"ח] מדכתיב
בנחמיה ט' קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם ועד העולם. ובתוספתא פ"ו דברכות
כל חותמי הברכות שבמקדש התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם ומודיעין
שהעוה"ז בפני העוה"ב כפרוזדור לפני החדר. ופירש"י בברכות ס"ג
א' כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי להיות רגילין לעוה"ב שכולו ארוך.
הרי שאף בעוה"ב הנשמה מודה ומשבח להקב"ה ורק הצדיק יתאוה לחיות דכפי
המדה שיתקן נפשו ויעשה רצון הבורא בעוה"ז ירבה נשמתו להודות ולשבח
להקב"ה לעוה"ב.
ולא הבנתי איך
הרד"ק יתמודד עם המילים "כי אין במות זכרך" כאשר לפי דעתו "יש
במות זכרך"??
יש כאן מבט חדש על
המוות. אצלנו רוע המוות מתבטא בכך שא"א כבר ליהנות מטוב עוה"ז, נפרדים
מקרובים וחברים וכו' וכו'. כאן לומדים את עיקר האסון שבמוות – כי אין במוות זכרך
בשאול מי יודה לך [עי' מי מרום]. ומכאן שעיקר מעלת החיים היא שמזכירים שם ה'
ומודים לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה