יום שבת, 13 במאי 2017

קנין בע"ש שיחול בשבת



הקדמה

במאמר זה ננסה לברר מפי ספרים ומפי סופרים שמפיהם אנו חיים, את הספק דאסתפקנא ביה מאור הגולה רבינו עקיבא איגר זצוק"ל [בתשובותיו סי' קנ"ט], האם מותר לבצע מעשה קנין בע"ש שלא יחול מיד אלא בשבת. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

לתת מעות פדיון הבן בערב שבת לכהן לצורך שבת 

בתשובה שם הוכיח ממה שהובא במג"א [סי' של"ט סק"ה] בשם התרומת הדשן [סי' רס"ט] בחל פדיון הבן בשבת שאינו יכול לתת את המעות לכהן בשבת, שאין לומר שיתן המעות מערב שבת, שיש שאלות מה יעשה עם הברכות והסעודה. משמע שלולי השאלות על הברכה והסעודה היה מותר לתת את המעות מע"ש על מנת שיחול הקנין בשבת. אלא שאין ראיה לחידוש דין זה בגמרא. ואדרבה, מהגמרא [יומא י"ג.] משמע שאסור, דאל"כ מה כל הטורח לענין נישואי אשה לכהן גדול ביום כיפור, יקדש אשה על תנאי שאם אשתו הראשונה תמות ביו"כ, תהיה זו מקודשת. ונשאר בצ"ע.


אבנ"ז - חלות הקנין מתאפשרת מחמת הויית האדם


והקשה בשו"ת אבני נזר [או"ח סי' נ"א] למה יהיה אסור, ומאי שנא קנין בע"ש מכל המלאכות שמותר להתחיל אותן מערב שבת? ותירץ, שחילוק גדול יש, שכל המלאכות נעשות מאיליהן בשבת ואין צריך עוד אל האדם, שאפילו מת האדם טרם נעשה המלאכה, המלאכה בכל זאת תיעשה, אבל בקנין הרי הקנין נעשה בשבת מחמת האדם שאם מת או מכר לאדם אחר, הקנין הראשון בטל, וכיון דהקנין נעשה מכח האדם בשבת, י"ל דחשיב נעשה הקנין בשבת.

והביא דוגמה לזה מבבא קמא [ל"א] בנתקל אחר בגופו והוזק בגופו ובממונו חייב אפילו אממונו, אף דבור פטור בו את הכלים, זה חשיב אדם המזיק אף שהוא לא עשה כלום שהאחר נתקל בו, מכל מקום, כיון שמחמת גופו נעשה מעשה היזק חשיב גופו מזיק, הכא נמי כיון שמחמת האדם בשבת נעשה מעשה הקנין חשיב הוא עושה הקנין.

ובקובץ משנת התורה [עמ' 313] הסביר דשונה קנין בשבת משאר מלאכות דמותרות לעשות מע"ש אפילו אם ימשכו לתוך השבת, כי לא נאסר מקח וממכר מדין מלאכה, אלא טעמו מבואר ברש"י [ביצה ל"ז. ד"ה משום מקח וממכר] דהאיסור דמקח וממכר הוא מפסוק ממצוא חפצך, או משום גזירה שמא יכתוב שטר מכירה, וא"כ מובן היטב העובדה שכאן אסור למרות שיש כאן שנים שעשו [הקונה והמקנה, ע"ש מש"כ בזה] ובשאר מלאכות פטור. דבשלמא מלאכות י"ל שנים שעשו פטור, אך ממצוא חפצך אין בו היתר של שנים שעשאוהו משום דממצוא חפצך חמור, וכן לטעם השני, גזירה שמא יכתוב שטרי הדיוטות, משום הגזירה לא שייך היתר דשנים שעשו [אבל לקמן נביא מהחת"ס שכתב שבשעת החלות אין חשש שמא יכתוב]. וכן מבואר באבני נזר שהיה קשה לו במי שעשה קנין בערב ש"ק לשבת, הוי כשנים שעשו, כי יש בו כח אחד מערב שבת וכח אחד משבת, וכתב דעל כרחך ממצוא חפצך חמור ואין בו פטור של שנים שעשו. והוא מוכרח דהרי כל מקח וממכר [אפילו הנעשה כולו בשבת] הוי שנים שעשו, [וע' בספר משנת התורה מה שהאריך בזה ותמצא נחת].

ראיה שנחשב עשייה בשעת החלות

עוד כתב באבני נזר להביא ראי' שהעושה קנין שיחול אחר כך חשיב עושה בשעה שהקנין חל, מירושלמי פרק מי שאחזו [ל"ט], נתן לה גיטה ואמר לא יהא גט על למחר ואחר כך נעשה קורדייקוס [סוג מחלת נפש], פלוגתא דר"י וריש לקיש בעשה שליח לגרש ואחר כך נעשה קורדייקוס, לר"י דפוסל התם, הכא נמי פוסל. ואם נבין שמקנה על מנת שיחול למחר חשיב עשי' רק בשעה שמקנה ולא בשעת חלות הקנין, מה הדמיון לשליחות, דבשליח ודאי חשיב המשלח עושה בשעה שהשליח עושה. וראי' מדברי הגהות מיימוני פרק ו' מהלכות שבת אות ב': אסור ליתן מעות לנכרי בערב שבת שיקנה בשבת דיש שליחות לגוי לחומרא. הרי דמשום שליחות חשיב כאילו הישראל המשלח עושה הקנין בשבת בשעה שהשליח קונה.

ויותר מזה מוכח לפי מה שכתב הרב ז"ל מלאדי [בסי' רמ"ג סעי' א' וסי' רס"ג בקו"א אות א'] דכל שבות דאמירה לנכרי, משום דיש שליחות לנכרי לחומרא. הנה דחשיב לחומרא כאילו עשה המשלח בשבת אף שצוהו בחול. וכן משמע ברש"י שבת ריש פרק מי שהחשיך [קנ"ג] שפירש נותן כיסו לנכרי מבעוד יום ובקושיות הגמרא מאי טעמא שרי לי' רבנן פרש"י והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת, והרי נתן לו כיסו וצוהו מבעוד יום. מוכח דמשום שליחות חשיב המשלח שעשה בעת עשיית השליח [ובגוי אסור מדרבנן].

וכיון דבשליחות נחשב מעשה המשלח בעת עשיית השליח, ואז הוא קורדייקוס פוסל ר"י. אבל באומר שתתגרש לאחר זמן, אם תאמר שנחשב כל מעשה הגירושין בשעת האמירה – הרי היה בריא באותה שעה! אלא ודאי גם באומר שיחול לאחר זמן חשיב מעשיו גם בעת חלות ואף דחשיב מעשיו גם בעת אמירתו אין חילוק בין מקצת מעשיו בשטות לכל מעשיו בשטות.


מותר מטעם שנים שעשו


בשו"ת אבני חפץ [לג"ר אהרן לוין זצ"ל הי"ד סי' ל"ג] העיר משבת [צ"ב.] "בעשותה" העושה את כולה ולא העושה מקצתה, הרי שמגדר מלאכה האסורה בשבת הוא שיעשה כולה ולא מקצתה. והנה כל מקח מורכב משני חלקים, מעשה הקנין וחלות הקנין. כאשר המעשה התבצע בערב שבת ורק החלות נעשתה בשבת, רק חלק מהמלאכה היתה בשבת ואינו אסור. [ולא הבנתי דברי הגאון זצ"ל, דנהי דאינו איסור תורה אבל איסור דרבנן עכ"פ ישנו – עי' רמב"ם פ"א מהל' שבת הלכה ג' והלכה ט"ו]. ועי' כריתות [י"ט:] ולר' יוסי גמר מלאכה לר' אליעזר, הא שמענא ליה דמחייב, דתנן רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחילה [או שמוסיף חוט] אחד על האריג [על בד שכבר היה ארוג במקצת] חייב, ע"כ, ומשמע דלר' אליעזר חייב על גמר המלאכה לבד אף בלי ההתחלה, ולדידיה י"ל דאף שהמכירה עצמה נעשית בחול, כיון שהגמר היינו חלות הקנין היתה בשבת, אסור. וקצת י"ל בסברת ר"א דה"ט דס"ל דחייבין ג"כ על גמר מלאכה, משום דס"ל דבכל מעשה העיקר הוא הגמר וההתחלה לא נחשבת, וכמו שאמרו בסוטה כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על הגמרו כאילו עשאו, וילפינן כן מדכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל [יהושע כ"ד] הרי שנתיחסה ההעלאה לבני ישראל אף שמשה התחיל להעלותם וע"כ משום שמשה רק התחיל ובנ"י גמרו נקראת המצוה על שמם ע"ש. ולכן מובן שכאשר גמר המלאכה היתה בשבת חייב, אף שההתחלה היתה בערב שבת, עכ"ד. [וחקירה זו, אם העיקר הוא ההתחלה או הגמר, נידון בהרחבה בספרו היקר של הגר"א לוין ברכת אהרן מאמר ט"ז ע"ש וינעם לך.]


וכמובן שלפי מה שכתבנו לעיל בשם האבני נזר שיש חומר מיוחד באיסור ממצוא חפצך לא יעזור כאן הקולא של שנים שעשו [וגם לצד שהאיסור הוא משום גזירה שמא יכתוב, אם יש חשש שמא יכתוב בשעת החלות גם לא יעזור לנו שיש כאן שנים שעשו].


אין חשש שמא יכתוב



במשנה בביצה [ל"ו:] נאמר: ואלו הן משום רשות, לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין, וטעמא דגזרינן שמא יכתוב פסק דין. ובגמרא שם הקשו, והא מצוה קעביד [ולמה נקרא עשיית דין 'רשות'], ומשני בדאיכא דעדיף מיניה [וא"כ אין עליו מצוה לדון], ולא מקדשין – והא מצוה קעביד? בדאית ליה אשה ובנים. ובתוס' שם [ד"ה והא מצוה קעביד] כתבו דהיכא דנגמר הדין בערב שבת וכתבו דברי המחייבין והמזכין בערב שבת, שוב מותר לדון בשבת עיי"ש. ומכאן למד החת"ס בהגהותיו לשו"ע שמותר לעשות קנין בערב שבת בתנאי שיחול בשבת, דכיון דהקנין נעשה בערב שבת שוב ליכא למיחש שיבוא לכתוב בשבת. דזיל בתר טעמא, דהא איסור קנין בשבת הוא מחשש שמא יכתוב בשבת, אבל כשמעשה הקנין נעשה בערב שבת, מכיון שהרגילות הוא לכתוב בשעת מעשה קנין [ולא בשעת החלות] שוב אין לחשוש שיבוא לכתוב. וכן לטעם ממצוא חפצך שכתב רש"י [בביצה ל"ז] פשוט שמותר, כיון שאינו נעשה בשבת. [וכ"כ בשו"ת בית שערים או"ח סי' רס"ד.] ושוב מצאתי בשו"ת זקני מורי רעק"א [סי' קנ"ט] שהביא ספק זה עכ"ד החת"ס. [הגה"ה זו הושמטה מהדפוסים שלנו בשו"ע ונדפסה באורייתא כרך ז' עמ' רס"ח והובא בס' ילקוט יוסף.]

מותר לתת מעות לאינו יהודי לקנות בשבת

וחזי הוית בספר נהמת דוב [עמ' ק"צ] שהוכיח מהא דאיתא בשו"ע סי' ש"ז סעיף ד': מותר לתת מעות מע"ש לאינו יהודי לקנות לו, ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת. ומבואר שם בכל הפוסקים דרק להגיד לעכו"ם למכור או לקנות בהדיא אסור ומטעם אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת, אבל מה שנעשה הקנין בשבת בשביל ישראל אין איסור. ולכאורה, אם אסור לעשו מעשה קנין בע"ש שיחול בשבת, איך יתכן שדבר זה מותר, כיון שעכ"פ נעשה חלות קנין בשביל ישראל בשבת, למה זה עדיף ממה שישראל עצמו עושה מעשה קנין בערב שבת שיחול בשבת שאסור.


מותר בערב שבת לעשר לשבת


והנה ביבמות [צ"ג.] אי' דרבי ינאי היה לו אריס שהיה מביא לו פירות כל ערב שבת, ערב שבת אחת איחר ולא בא, נטל ר"י פירות מביתו ועישר על פירות שיבואו בשבת. והקשו התוס' איך עישר שלא מן המוקף? וברמב"ן ובריטב"א שם מבואר דלא עישר בערב שבת אלא עישר בתנאי שכאשר יביאו פירות לרשותו, אז יחול המעשר. והוכיח מכאן בספר ישרש יעקב שמותר לעשר בערב שבת שיחול בשבת. וכ"כ בשו"ת רבי שאול משה [סי' ס"ב בסופו]. ובקובץ משנת התורה כתב לדחות ראיה זו, דיש לעיין באופן שהתנה שיקנה ביום שירד גשמים, וירדו בשבת, האם גם כאן חל ספיקו של הגרעק"א. דמצד אחד אפשר לומר דדוקא כשהתנה שיחול הקנין בשבת עצמה מצד הזמן, אז שייך לומר שיהיה אסור מהטעמים הנזכרים, אך כשאמר ביום שירדו גשמים וודאי אין צד איסור כי לא כיוון דווקא ליום זה. ואם נאמר שאפשר להקל במקרה כזה, כי להחמיר במקרה שהתנה שיחול הקנין בשבת הוא חידוש ודי לנו בחידוש זה ולא נרחיבו, א"כ נוכל לומר גם בגמ' ביבמות שמדובר במקרה שהאריס לא בא עם הפירות ורבי ינאי עישר בהכנה לזמן שיביא, ויכול להיות שיביא ביום ראשון ואין בכלל איסור בכה"ג, דדמי למתנה קנין לזמן שירד גשם, שבכלל אין כל וודאות שירד בשבת, ומותר. וראיה ברורה לדין זה, מהא דפרק המפקיד [ל"ד.] בלישנא בתרא דנעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני, הרי פרתי קנויה לך סמוך לגניבתה, הרי אפשר שהפרה תגנב בשבת ואיך יאמר שיקנה סמוך לגניבתה, הא עובר על איסור, ע"כ דבכה"ג ליכא איסור. עוד הוכיחו מעירובין [ל"ו.] דעסקינן שם באומר ככר זו היום חול ומחר קודש, וכן גם גבי לגין שאומר שיהיו מעשר לכשתחשך, ומשמע דשרי לעשר היום שיחול למחר. וכן הוכיחו מעוד מקומות שמותר לתרום מע"ש שיחול בשבת. ודחה בקובץ משנת התורה, דהא הפרשת תרומות ומעשרות נאסרו משום דדמיא למתקן [כמבואר במג"א סי' של"ט סק"ז], ומדמי ליה לבישול, ולפי זה יורדות כל הקושיות מהפרשת תרו"מ מערב שבת לשבת. דהיכן דמעשה התיקון עושה מערש"ק ונתקן בשבת מאיליו, דמי לשאר מלאכות דשרי בכה"ג, ורק במקח וממכר יש לומר דהאיסור הוא משום ממצוא חפצך או משום גזירה דשטרי הדיוטות. אך היכן דלאו מכח גזירה קאתינן, אלא מכח דימוי למתקן, בזה אין לאסור לתקן מערב שבת שיתוקן בשבת והוי ממש כמו כל המלאכות דשרי בכה"ג.

אין להוכיח מפדיון הבן שעקרונית מותר לעשות מע"ש לשבת לנידוננו


והנה לעיל הבאנו את דברי התרומות הדשן [ סי' רס"ט שהובאו במג"א] שדן אם מותר לפדות בערב שבת שיחול בשבת, ומסיק דאסור מפני שצריך ברכה וסעודה ע"ש אבל מצד גוף הפדיון שיחול בשבת דוקא לא אכפת ליה, ומוכח דשרי לקנות שיחול בשבת, אבל הגרע"א מסיים שצריך ראייה גדולה מהש"ס, ומסיק דבפ"ק דיומא מוכח דאסור וע"כ לדינא מסכים שאסור ע"ש. בס' מועדים וזמנים [ח"ה סי' רפ"ה הערה א'] דחה הראיה מפדיון הבן דדוקא בפדיון הבן מתיר ואין ללמוד משם לנידון דידן. ובהקדם חקירה בעצם מהות פדיון הבן, שמבואר ברמ"א [יו"ד ס' ש"ה] דאף שאב אומר מאי בעית טפי, אין זכות לכהן לתפוס את הבן, ויש להסתפק אי לפני הפדיון חל באמת כמין קדושה ממש על הילד, ובפדיון מפקיע הקדושה, או נימא שיסודו מתנות כהונה לבד והיינו לתת חמשת סלעים לכהן, ונקרא פדיון אף שאין קדושה להפקיע. וראייה ברורה שמפקיע קדושה ממש דבקידושין [כ"ט.] מסקינן שאם אין לו אלא חמשה סלעים הוא קודם לבנו, מאי טעמא? מצוה דגופיה עדיף ע"כ. וקשה, בשלמא אי יש כאן ענין הפקעת קדושה, שפיר אית לן למימר שגופו קודם, אבל אי יסודו קיום מצות עשה, מאי שנא הוא מבנו והא בתרווייהו מקיים המ"ע ומה שייך בדידיה עדיף, אבל אם נפרש שיש כאן ענין הפקעת קדושה א"ש דגופו עדיף. וכן בבכורות [ט.] מייתינן מקרא דשרי לעבוד בבכור בנו, ומשמע דבלי ריבוי קרא אסור, וע"כ יש לפני הפדיון קדושה ממש. ובזה יש ליישב דברי הרמ"א [יו"ד סי' ש"ה סק"י] שפדיון הבן אינו מועיל ע"י שליח, ותמהו עליו מנין לו הא מילתא, ולהנ"ל הסברא ברורה, כיון שיש כאן חלות דממילא לא שייך שליחות ודומה לטבילה או חליצה והיינו שיש כאן בפדיון הבן חלות הפקעת קדושה במצות נתינה, ולא דמי לפדיון הקדש שהוא פועל החלות, רק בפדיון הבן הוא מקיים מצוה, והחלות מדין תורה מאליה, וכה"ג לא שייך גדר שליחות וא"ש. ובנידון דידן בקנין שיחול בשבת אם אסור, נראה שלדברינו לכאורה ס"ד דיש מקום להתיר פדיון הבן אפילו בשבת גופא, אם אינו פודה בכסף דהוי מוקצה, שאין כאן אלא מצות נתינה ובמקום מצוה לא אסרו דומיא דמתנה ע"מ להחזיר בלולב דשרי ביו"ט דאז הוי מצוה ליומו. והכי נמי הוה לן לומר דשרי ואף שיש כאן הפקעת קדושה והוה כפדיון הקדש דאסור, הכא לא הוא הפועל הפקעת הקדושה רק מקיים בכך מצות נתינה ומדין תורה נפקע בכך הקדושה. וא"כ, ראוי לנו להתיר פדיון הבן כשאינו מוקצה אפילו בשבת גופא, והאיסור אינו אלא דדומה למשא ומתן שאומר במאי בעית טפי, וא"כ כשפודה בערב שבת והחלות בשבת ראוי להתיר, ואסור רק מפני הברכה והסעודה. ולא דמי לפדיון הקדש שהוא גופא פועל חלות ההקנאה, או פדיון בשבת מודה התה"ד שאסור, אבל כאן שהחלות רק מדין תורה ראוי להתיר, ועיי"ש בתה"ד ותראה שמשמע כדברינו, ועכ"פ אין ראיה מדברי תה"ד דפליג על מסקנת הגרע"א לאסור קנין שהוא פועל החלות שיחול בשבת דאסור לדידיה עכ"ד ה'מועדים וזמנים'.

ואפשר להאריך בזה מאד אבל כאן תשבות קולמוסי. להלכה ולמעשה נחלקו הפוסקים בדבר. הרוצה להרחיב יוכל לעיין בשו"ת תורת חסד [סי' י"ג וי"ד], אור שמח [פכ"ג מהל' שבת הי"ב], שו"ת מהרש"ם [ח"ב סימן קנ"ז שהביא ראיה מהנאמר בירושלמי בדמאי פ"ז ה"ד וכן הוא בשבת פי"ח ה"א: אמר רבי יצחק בר אליעזר, אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר ואין אדם עומד ואומר הרי זו תרומה למחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון, אין אדם עומד מע"ש ואמר הרי זו תרומה למחר], בשו"ת הר צבי סי' קכ"ו [שם חידש חידוש גדול שיש איסור על הקונה בלבד כי מצד המקנה הכל נגמר בערב שבת, ודחה עפי"ז את הראיה מהפרשת תרומה, ותמה עליו בקובץ 'משנת התורה' אם כי רבים הביאו את דברי ההר צבי בשתיקה כהודאה], ישועות דוד [לג"ר דוד פוברסקי זצ"ל סי' נ"ד], שערי זבולון [לג"ר זבולון שוב שליט"א סי' צ"ד], שו"ת כתב סופר [או"ח סי' מ"ו], שו"ת בצל החכמה [ח"ג קכ"ג], קובץ אור ישראל [ניסן תשס"ד במדור 'על הפרק'], אגרות משה [או"ח ח"ג סי' מ"ד], רץ כצבי [שבת סי' כ"ג שדן באתר אינטרנט שפתוח בשבת], שבילי ציון [סי' י"א].


וה' יתברך יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות ותמיד נלמד מתוך שמחה וטוב לבב מרוב כל.


סיימתי י"א כסלו התשע"א - ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה!!

[מוגה]

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה