נכתב ע"י: מ. וינר
מחלתו הקצרה של הרב חיים משה פלאם השאירה אותנו ללא הכנה לריקנות שצפה לאחר פטירתו. הדברים שהצליח האדם היחיד הזה לבצע בשנותיו הקצרות היו ידועים בימי חייו באופן חלקי בלבד; דברים שהתגלו במשך השבעה הפתיעו אפילו את משפחתו.
מפיטסבורג במקור, הרב פלאם למד כבחור בתיכון ב"נר ישראל" בבלטימור עד שנוסדה הישיבה הגדולה בפיטסבורג והוא נרשם בה כתלמידה הראשון. כשהוא עזב את פיטסבורג ללמוד בישיבת "חפץ חיים", הוא עשה זאת רק לאחר שקבל הבטחה מראש הישיבה של פיטסבורג ששיעור מיוחד יקום בשביל הנערים שלא נשארים בישיבות. שיעור זה המשיך להתקיים שנים רבות, השיעור הראשון מני רבים למורשתו של הרב פלאם.
אחרי שהיה תקופה ב"חפץ חיים", הרב פלאם לימד בתיכון שנה אחת וביסודי שנתיים. במשך השבעה, רבים היו תלמידיו לשעבר שיצרו קשר עם אשתו של הרב פלאם וספרו לה שהוא שמר אתם על קשר כל הזמן הזה - מעל שלושים שנה! הקשר הייחודי הזה של רב ותלמידיו, היה נושא שחזר על עצמו משך כל חייו, ועל כך היתה אהבה עמוקה אליו על ידי כל מי שהיתה לו הזכות לקרוא לו "הרב".
לאחר שנישא בשנת 1978, הרב פלאם עלה לארץ ישראל ללמוד בכולל, התכנית היתה להשאר שנתיים. אולם, במשך שנים אלו הוא שם לב לצורך גדול בישיבה לאלה שלא יכולים ללמוד כל היום, אך עדיין רוצים לגדול ביידישקייט. הוא חלם להפוך בחורים אלה לבני תורה אמיתיים. בגיל עשרים ותשע בלבד, הוא והחברותא שלו, הרב יוסף גרנובסקי, הקימו את ישיבת "אור דוד", אשר, נאמנה לדרכו של הרב פלאם, השפיעה מאז על בניית מאות בתים של תורת אמת.
למרות, כפי שתלמיד אחד העיר, שהרב פלאם לא היה ידוע בשל דבר אחד מסויים – אלא היה ידוע בגלל הכל – ודאי שהיה מפורסם דרך המכונית שהיתה לו והחסד שגמל באמצעותה, בייחוד ברחבי שכונת סנהדריה המורחבת, שם התגורר קרוב לשלושים שנה. הוא היה אומר שהסבה היחידה שיש לו רכב היא כדי שיוכל להציע לאנשים הסעה ולעזור לאחרים. אבל המכונית היתה רק סמל פיזי של החסד שלו; כלי הרכב האמיתי היה הרב פלאם עצמו, שנזקפים לזכותו, ללא הגזמה, מאות חסדים חבויים.
זמן קצר קודם פטירתו, הגבאי של גמ"ח הצדקה של סנהדריה המורחבת סיפר, שהרב פלאם ניגש אליו, וחפש שמות של משפחות נזקקות בשכונה כדי שיוכל לשלם את חובן במכולת, כפי שהיה עושה תדיר. אשתו עצמה גם לא ידעה שהוא, לבדו, הרים תרומות של אלפי דולרים בשנה בשביל קרן ה"קמחא דפסחא" של השכונה; דבר זה יצא לאור רק לאחר פטירתו.
גם בתו שתפה בסיפור על מעיין החסד שנבע מבין ידיו: היא חתכה את אצבעה באופן חמור והיתה צריכה להגיע למרכז טיפול נמרץ לתפירות. כשהם הגיעו, הרב פלאם ראה שוטר שנותן דו"חות לרכבים שחנו במקומות שבהם תם זמנו של המדחן. הרב פלאם קפץ מתוך מכוניתו ורץ לשים מטבעות במדחנים לאורך הרחוב כדי שבעלי הרכבים לא יקבלו דו"ח...
באופן תדיר הוא היה חוזר מהשוק "בטעות" עם יותר מדי מצרכים, כך שיכל לחלק את ה"מיותרים" לשכנים בעלי פחות אמצעים. הוא עזר לסחוב קניות של אחרים, היה מקדים בשלום כל אדם שראה, זכר מה קורה בחייהם של אנשים ופשוט עזר לאנשים אחרים להרגיש טוב. לא היה חסד שהוא גדול מדי – או קטן מדי – בשביל הרב פלאם. אכן, אחד הדברים עבורם היה הרב פלאם אהוב ביותר היה כך שהוא חייך לכל אדם שעבר מולו. "מי יחייך אלינו עכשיו?" שאלו ילדי השכנים אחרי הלוויה. שכנה העירה שהיא פחדה שאנשים יפסיקו להתפלל לרפואתו בתקופה בה היה חולה. "הוא תמיד חייך, אז אני חושבת שאנשים לא שמו לב כמה חמור מצבו היה," אמרה.
לראות בכל אדם צלם אלוקים, היתה זו עוד תכונה מני רבות של הרב פלאם. לא היה זה משנה אם גבר, אשה, ילד או זקן עמדו מולו, הרב פלאם ראה רק את הנשמה הטהורה, ואל הנשמה הזו הוא דיבר, מציע מילות עידוד, דברי תורה, או טרמפ...
מורשת החסד של הרב פלאם זה רק חלק ממי שהוא היה. תורה זה השאר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה