יום ראשון, 31 ביולי 2016

ציונים בדין נביא שקר מאומות העולם

לזכות ידידיי ואהוביי
 ר' יהודה יעקב בן דינה חאשא
 ר' משה יהודה בן פעשא דינה
לברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם


הרמב"ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה הלכה א' כתב וז"ל דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל יעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות  שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדור דורות אלא מצות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר עכ"ל.

ודברי הרמב"ם צריכים עיון מכמה זויות:

א] הנה הוא כתב "אם יעמוד איש מן האומות" הרי מבואר בדבריו שגם בנביא מן האומות איכא דין נביא שקר. וכבר תמה עליו בספר 'יד המלך', היכן מצינו שבני נח מצווין על נבואת שקר דנימא אזהרתן זוהי מיתתן, הרי אינו בכלל ז' מצות בני נח.

וז"ל ודע הא דכתב רבינו אם יעמוד איש בין מן האומות כו' יגעתי וחפשתי הרבה ולא מצאתי איך מוזהר בן נח על נביאות שקר שיהי' מיתתו בחנק ואף אם נבואתו היתה לישראל יכול להיות דאזהרה הוא עלינו, דאם נבאו נגד מצות התורה אז אין אנו רשאין לקבל ממנו אבל בכל זאת על הבן נח בעצמו היכן מצינו אזהרה בתורה על כך, על מה ולמה יומת ואנו לא מצינו רק שבע מצות דב"נ נהרג עליהם. ורבינו בעצמו חשיב לכולם בפרק תשיעי מלכים ולמה לא חשב גם אם ניבא בשם ה' דנהרג. וביותר תמוה דאף ב"נ לא היו נהרגין בלי התראה אי לאו דאזהרתן היא מיתתן והיכן הוזהרו בני נח על נבואת שקר עכ"ל.

ב] הרי מיתת בני נח אינו אלא בסייף ואלו הרמב"ם כתב שמיתתו בחנק.

ג] הנה כאן בהל' יסוה"ת מביא דוגמא לנבואת שקר בזה שרוצה להוסיף או לגרוע ממצות התורה וכולל בזה בין נביא ישראל ובין נביא ב"נ. ואלו בפרק ה' מהל' ע"ז הלכה ח' ששם מדבר על ענין נביא שקר שמתנבא מה שלא נאמר לו לא הזכיר בין מן האומות בין מישראל אלא כתב סתם וז"ל שם "וכן נביא שקר מיתתו בחנק אעפ"י שמתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע שנאמר הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה או מי ששמע דברי נביא חבירו ואמר שדבר זה לי נאמר, והוא נתנבא בו, הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק" עכ"ל. הרי שכתב סתם נביא ולא הוסיף שדין הנ"ל שייך בין לנביא ישראל בין נביא בן נח כמו בהל' יסוה"ת.

ד] בספרי דרשו שנביא מקרבך יקים לך ולא לגויים, הרי שאין להם נביאים בניגוד לדברי הרמב"ם כאן. 

ובדברי הרמב"ם נתקשו הגראי"ה קוק באוצרות הראי"ה ח"ג עמ' 28, הגר"י קמנצקי אמת ליעקב מועד עמ' שפ"ז ולא תירצו. ועי' עוד בדברי הגרי"ז מלצר באבן האזל על הרמב"ם כאן, בקובץ הדרום כ"ה עמ' 151 בדברי הגר"מ גיפטר, ובס' חק ומשפט רכ"ג-רכ"ד לגר"י גרשוני, ס' נחלת זאב פ' בלק עמ' רס"ב, ובקובץ לדופקי בתשובה עמ' תקי"ב.

המהר"ץ חיות בס' תורת הנביאים [עמ' ז-ח] תירץ עפ"י הגמ' חולין [צב א] ששלשים מצוות נצטוו בני נח ואין מקיימים אלא שלשה .... ומכבדין את התורה. והר"מ סובר דחיוב לכבד את התורה הוי מכלל מצוות בני נח וא"כ נביא שקר שרצה להוסיף או לגרוע בתורה פוגע בכבוד התורה ומעלה על דעתו הנפסד כי התורה אינה שלמה עדיין וצריכה השלמה לחסרון וכיון דבני נח נצטוו על מ"ע דכבוד התורה והרמ"ע מפאנו כ' דהוא ענף ממצוות ברכת השם ומפני זה כיון דבני נח גם כן נצטוו על מצוות כבוד התורה ואנן קי"ל אצלם אזהרתן זו היא מיתתן ומפני זה, גם בזה נהרג עכ"ד עיי"ש שהביא ראיה לדבריו.

עי' מה שהעירו עליו בס' אמרי חן ח"ו סי' מ"ז, ובס' מחזה עליון עמ' רי"ב-רי"ז.

בס' שארית יוסף [ח"ד סי' נ"ג] הביא מהירושלמי [פי"א ה"ו] שהאיסור של נביאות שקר הוא משום לא תענה ברעך עד שקר, ורעך זה הקב"ה. ומובן שנצטוו בני נח על נביאות שקר שכלול במצות "דינים". ועי' גם האמרי חן הנ"ל.

ומה שמיתתם בחנק, מאחר שחלה עליו שם נביא שקר, דנים אותו בדיני ישראל כדין נביא שקר.


עוד כתב שם שאולי חייב מיתה משום שדינו כמחכיש נבואתו של משה, וגר תושב צריך להאמין בתורה מפני שה' צוה ע"י משה.

ועי' בשו"ת השבי"ט ח"ב עמ' ע"ז וח"ו סי' נ"ח.

ויש להאריך בכל זה ומראה מקום אני לך. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה