חציצה בתפילין

דרשת בר-מצוה של שמחה אהרמן נ"י

בשו"ת ארץ צבי שחובר ע"י הגאון הקדוש מקוז'יקלוב וראש ישיבת חכמי לובלין שנרצח ע"י הנאצים, רבי אריה צבי פרומר השם ינקום דמו [בסימן ו'] נשאל אם מותר להשאיל תפילין למי שיש לו בלורית. הבעיה המתעוררת היא של חציצה. אנחנו נבסס את הדרשה שלנו בחלקה על דבריו הקדושים, בתוספת מספרים אחרים. חביבות מיוחדת ישנה בלימוד ספרי גדולנו שנשרפו על קידוש השם למען יהיו שפתותיהם דובבות ונוכל לקשר נשמתנו בנשמותיהם הקדשות.

בפרק עשירי של מסכת מקואות נאמר: ידות הכלים שעתיד לקוצצן מטביל עד מקום מדה [כלומר עד המקום שעתיד לקצצן]. והקשה הר"ש במקואת ותוס' בחולין, איך מטביל את הכלי, הרי יש כאן חציצה? ותירץ האור זרוע [בסי' ס"ב] ביסוד חשוב: מכיון שהידית היא חלק מגוף הכלי, אינה חוצצת. ומטעם זה שערות וצפרניים העומדים להיגזז אינם נחשבים חציצה. ואם כנים דבריו, גם בלורית לא תהווה חציצה כי הרי זה חלק מגופו.

אך אין הדברים ברורים ללא מוקשים. הגמרא במסכת זבחים [דף י"ט] שואלת מה הדין אם הכהן הלבוש בבגדי כהונה הכניס ידו לתוך חיקו, האם ידו נחשבת לחציצה בין בגדיו לבין גופו. וכן שואלת הגמרא אם יש בעיה של חציצה כאשר שערותיו של הכהן התארכו כ"כ עד שנכנסו בין בגדיו לבין גופו. הרי שאין זה פשוט כ"כ שגופו ושערו אינם נחשבים לחציצה.

ותוקף השאלה מחייב אותנו לחלק בין דין חציצה בבגדי כהונה לבין דין החציצה בטבילה. יש דין שבבגדי כהונה גם אויר חוצץ, משא"כ בטבילה שיש דעות בפוסקים שאויר אינו חוצץ [ עי' בב"י בסימן ר"א לענין טבילה בשלג], וא"כ אולי גם גופו אינו חוצץ. ולפי קו מחשבה זה גם בתפילין נאמר שמכיון שאויר אינו חוצץ [שהרי בלתי אפשרי הוא שכל הבית יהיה מונח על הראש ובהכרח שחלקו יהיה תלוי באויר] גם גופו לא יחצוץ.

יש גם להבחין בין מצות תפילין לבין בגדי כהונה, שכאשר גופו חוצץ בבגדי כהונה החציצה מקורה ממקום אחר בגוף, לדוגמה אם הכניס ידו לתוך חיקו הרי היא חוצצת. שונה היא המקרה של בלורית בתפילין שהתפילין מקומם על שיער הראש ואי אפשר לומר שהשערות עצמן תיחשבו חציצה.

בסוף התשובה הסיק בעל הארץ צבי שיש כאן ספק ספיקא, יש ספק אם בכלל יש בעיה של חציצה בתפילין של ראש, שלשיטת הרשב"א אין חציצה בתפילין של ראש, ויש ספק נוסף אם השיער חוצץ. ממילא יש בידנו ספק ספיקא המאפשרת לנו ללכת לקולא. ויש להוסיף ספק נוסף שאם משאיל התפילין למי שמיקל בזה, אפילו אם המשאיל בעצמו מחמיר, כתבו כמה אחרונים שאין בזה איסור לפני עור [עיין לדוגמה בדברי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל במנחת שלמה חלק א' סי' מד].

יש לכאורה להביא הוכחה שאין בלורית מהווה חציצה מדמות ידועה בהיסטוריה היהודית. כוונתי לנזיר [דוגמת נזיר שמשון] שאינו מגלח את שערו ובודאי אינו מבטל מצות תפילין. מכאן אפשר ללמוד שכל אדם עם שיער, ארוך ככל שיהיה, אינו מבטל אף הוא את המצוה.

ואולי יש לדחות ששונה נזיר שמגדל את שערו על פי הנחיות תורניות ולכן אין זה נחשב לגידול זר החוצץ בין תפילין לבין ראשו משא"כ סתם אדם המגדל בלורית. ויש לעיין בזה.

והנה יש לדון בעוד סוג חציצה. כבר נודע בשער בת רבים דברי המשנה למלך על משנה ביומא המתארת סדר טבילותיו של הכהן הגדול. שם כתוב "עלה ונסתפג" ולכאורה למה המשנה ראתה הכרח לציין שהכהן הגדול ניגב עצמו במגבת, אלא שחידש המשנה למלך שפה כתוב דין שחייב לנגב במגבת כדי להסיר את המים מלחצוץ בין גופו לבין בגדיו. מכאן השליך הגאון החיד"א בספר ברכי יוסף למצות תפילין וכתב שמי ששערו רטוב [תופעה מצויה לטובלי שחרית] צריך להקפיד לייבש את שערותיו היטב, ולא, הם יהוו חציצה בין התפילין לבין שערותיו.

רבים דנו בחידושו הגדול של בעל הברכי יוסף וכדי להתחיל את חיי לאחר קבלת עול המצוות עם עין טובה אנסה ללמד זכות על אלו שאינם מקפידים בזה.

ראשון לציון, עצם העובדה שאין איזכור ולו ברמז בדברי השלחן ערוך לבעיית החציצה במים וגם לא בדברי הצדיק מליאדי בשלחן ערוך דיליה וגם לא בדברי מאורן של ישראל בעל המשנה ברורה, מוכיחה שאין הם מקבלים חידוש זה. [ויתכן שהצורך של הכהן להסתפג אחרי הטבילה נבע לא מחשש חציצה אלא כדי שבגדיו לא יתרטבו ויושחקו, שהרי מצות בגדי כהונה שיהיו חדשים].

בנוסף, יש מקום לומר שכאשר כמות המים גדולה קיימת חציצה ואילו כאשר כמות המים מועטת אין חציצה. כשהכהן הגדול יצא מהמקוה ביום כיפור גופו היה מלא מים ולכן נחשבים לחציצה, אבל היוצא מהמקוה ומייבש את שערו ועדיין נשארת קצת לחות אינה נחשבת חציצה כי אותו מעט מים הוא חסר משמעות. וכהאי חילוקא בין ריבוי ומיעוט מים כבר מצאנו בדיני הוצאה בשבת בבית יוסף בסי' שכ"ו.

למען האמת, התבוננות קלה תגלה שיש לערער על ההנחה שמים מהווים חציצה. שהרי אויר או גופו או שיער מפרידים בין בגדי הכהונה לגוף ואילו מים, אדרבה, דרכם להדביק את הבגד לגוף ואינם חציצה. וגם בתפילין לא יהוו המים חציצה.

יה"ר שנזכה ששום דבר לא יחצוץ ביננו לבין בוראנו ונזכה תמיד לעבדו בשמחה ובלב שלם.