לרפואת אליענה רינה בת אלעזר יעקב
ולזכות ר' אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי
ולזכות ר' משה יהודה בן פעשא דינה
ולזכות ר' יהודה יעקב בן דינה חאשע
מתה בספק "בבעלים" פטור אבל פשע חייב
הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שאלה ופקדון הלכה ח' כתב: "שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן וכן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן, הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינה, לפיכך אם מתה אינו משלם ואם וכו' פשע בה הרי זה משלם".
מ"מ – פושע הוא מזיק ולכן חייב לשלם מספק
ועיין במגיד משנה שכתב על זה: "אף על פי שפשיעה בבעלים פטורה ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים אם לא [ולמה חייב?] דעתו ז"ל שהפושע הוא כמזיק וכו' וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה ברורה לפטרו, חייב לשלם".
מה פשר החילוק בין ספק בבעלים בגניבה ואונס שפטור לבין ספק בבעלים בפשיעה שחייב
ולכאורה אינו מובן החילוק דכמו שמזיק חייב ככה גם כן שומר שכר ושואל חייבים בגניבה ואבידה ובאונסים, ואם מתה אינו משלם מספק שמא היה שאלה בבעלים, ומאי נפקא מינה?
שתי סיבות מתנגדות – פשיעה המחייבת ו"בבעלים" הפוטרת
וכתב הרב עמיאל [מדות לחקר הלכה במדה ה'] שכנראה שסובר שפשיעה בבעלים זהו בכלל המידה של 'שתי סיבות המתנגדות זו לזו' [עיי"ש באריכות בהסבר מידה זו], דכיוון דפשיעה הויא כמזיק, הלא יש כאן סיבה חיובית אלא שה'בבעלים' הוא סיבה פטורית וכיוון שבפשיעה אין ספק וכל הספק הוא בה'בבעלים' הוי כ'איני יודע אם פרעתיך' דמעמידין את הדבר בחזקת חיוב. [א"ה אבל אם הפשיעה היתה בוודאי בבעלים יש כאן סיבה וודאית לפטור, ולכאורה מיושבת לפ"ז הערת הגר"א על המ"מ, ששאל "דא"כ (שפושע הוא מזיק), כל פשיעה בבעלים יתחייב"].
גניבה אבידה ואונס בספק בעלים – רק סיבה אחת
וההבדל בין פשיעה ובין גניבה ואבידה או אונסים בשומר שכר ושואל הוא בזה, ששם אי אפשר להביט על זה כ'שתי סיבות המתנגדות זו לזו', כיוון דשם שתיהן, גם סיבת החיוב וגם סיבת הפטור באות בנקודה אחת, כלומר דגם החיוב וגם הפטור באים מצד שמירה, הנה השכל מחייב דגדר הדברים הוא דבאופן שכזה אונס או גניבה ואבידה בבעלים אין כלל סיבה חיובית [וחסר כל עיקר סיבת המחייב]. מה שאין כן בפשיעה בבעלים כיוון דפשיעה הוי כמזיק ופטור בבעלים הוא רק פטור של שמירה, הנה אף על פי שחידושו הוא דגם פשיעה בבעלים פטור הנה זהו בכלל 'שתי סיבות המתנגדות זו לזו', ובמקום דאחת מהן היא וודאית והשנייה ספקית הנה אין ספק מוציא מידי וודאי. וכעין זה כתבו בס' רשימות שיעורים [ב"מ סי' ס'], ובס' אבני אש [ב"מ סי' נ"ה].
מזיק וודאי וספק אונס חייב
ומובן דגם כן במזיק וודאי וספק אם היה אונס גמור דגם כן יהיה מחוייבת, דגם שם לא נימא דאין כלל סיבה חיובית, דבשלמא אם כל סיבת החיוב היתה מצד המזיד שבדבר, היינו צריכים להגיד דבאונס אין כלל סיבה חיובית. אבל באמת סיבת החיוב בעיקרה הוא מצד ההיזק שעשה ורק חידוש הוא דאונס רחמנא פטריה, הנה אין האונס שולל לגמרי את סיבת החיוב אלא שמביא סיבה פטורית וממילא בכל ספק אונס יש כאן חזקת חיוב עכ"ד. [ויש לדון בזה ועוד נאריך בעז"ה]
בגניבה ואבידה בספק בעלים אין קבלת שמירה משא"כ בפושע שאינו תלוי בבקבלתו וחייב
ועינא דשפיר חזי בס' ראשי שערים [לגר"א גורביץ ב"מ סי' כ"ט] שכתב בדרך חדשה, לפי מה שכ' המחנ"א בהלכות שאלה ופקדון [סימן א'] שכל חיובי שומר אף בשואל הוא דין מחמת קבלתם שאמרה תורה שמקבלים על עצמם חיובים אלו וכמו שכ' התוס' [כתובות נ"ו ע"ב] ומטעם זה דן שם לענין שומר שחשב שהוא נעשה שומר בבעלים ונמצא שלא היו בעלים שפטור מ"מ, כיון שלא קיבל על עצמו חיובי שומר עיי"ש. וא"כ לפי"ז יש לחלק בין פשיעה בבעלים לשאר חיובי שומר בבעלים, דלענין חיוב פשיעה אין הדבר תלוי בקבלתו אלא כל שיש עליו חיוב שמירה מקרי מזיק אם לא שמר ופשע משא"כ שאר חיובי שומר שתלויים בקבלתו אמרינן דאף דדין בבעלים הוא רק דין פטור לפוטרו על חיובי שומר [א.ה. ואינו מיעוט בעצם המחייב כמו שהבאנו לעיל] שיש לו להתחייב בהם מ"מ ממילא כל שנעשה שומר בבעלים אינו מקבל עליו ג"כ החיובי שמירה כיון שיודע שיש לו ליפטר מהם מחמת ה"בבעלים", וא"כ לענין שאר חיובי שומר שפיר י"ל דהוי כאינו יודע אם יש עליו חיוב כיון דאם הוא בבעלים אף הוא אינו מקבל עליו חיובי שומר משא"כ לענין פשיעה כיון שהוא מדין מזיק לא תלוי בקבלתו אמרינן דסיבת חיובו הוא ודאי והספק הוא רק על הפטור ולהכי שייך לומר דאין ספק פטור מוציא מידי ודאי חיוב ע"כ.
נמצינו למדים שיש שתי דרכי הבנה בפטור של בעליו עמו, והשאלה היא אם הוא פטור בעצם סיבת המחייב או שעדיין קיים עצם סיבת המחייב אלא שחסר בקבלת השומר.
מזיק מטעם סברא ומתה מכוח חיוב התורה
ואנכי הרואה באבן האזל [שכירות י"ב י'] שכתב "וכתב המ"מ דכיון דפושע הוא כמזיק, ואין שם ראי' ברורה לפטרו חייב לשלם. ומוכח דסובר דהיכי דע"פ דין מטעם סברא צריך להיות חייב לשלם ורק שחידוש הוא שחידשה תורה דבבעלים פטור אינו נפטר משום דין ספק דשמא הוא בבעלים. ודוקא במתה דעיקר דין חיוב תשלומין הוא חיוב שחייבה תורה וכשהוא בבעלים לא חייבה תורה, ולכן אם יש ספק אם הוא בבעלים ג"כ אינו מחוייב. אבל אם פשע דבפשוטו צריך להיות חייב ורק דהוא גזה"כ לפטור בבעלים, בזה לא נפטר כשהוא ספק ואף שבודאי הוא חדוש גדול לומר כן, דכיון דעכ"פ פטרה התורה גם פשיעה כשהוא בבעלים, וכיון דספק לנו אם הוא בבעלים איך נוכל לחייבו ולהוציא ממנו ממון, אבל עכ"פ הרמב"ם סובר כן בהחלט".
הרי שחילק בין חויב תשלומין בפשיעה שהוא "דין מטעם סברא", ולכן אם יש ספק אם היה בבעלים חייב לשלם כי חוזרים לפשטות שהוא חייב. לעומת זאת, במתה שעיקר חיוב התשלומין הוא איננו מסברא אלא מדין תורה וגם הפטור של בעלים הוא מדין תורה – מספק אינו חייב לשלם. וזה חילוק שונה ממה שראינו לעיל לחלק בין "שתי סיבות" ל"סיבה אחת".
גם מזיק הוא חויב התורה ולא מסברא
והעיר בזה הגרמ"מ שולזינגר בס' הזכרון 'זכרון רפאל' [סי' כ"ג] שעדיין צריכים להבין, למה חיוב תשלומים של מזיק וה"ה פשיעה לדעת הרמב"ם דהוי כמזיק מיקרי ד"ע"פ דין מטעם סברא צריך להיות חייב לשלם" ואילו חיוב תשלומים של שואל שחייב באונסין מיקרי ד"עיקר דין חיוב תשלומין הוא חיוב שחייבה תורה" ומאי אולמי' דחיוב תשלומין של מזיק שייקרא שהוא מטעם סברא מחיוב תשלומין של שואל באונסין. והלא כתבו התוס' [בפ"ק דקידושין י"ג ד"ה מלוה הכתובה בתורה] שנזקין הוי מלוה הכתובה בתורה, "שלא היו יודעים עניני נתינות הללו אם לא שחייבתם התורה בפירוש". ותוס' כתובות [נ"ו א' בסוף העמוד] כתבו דמלוה הכתובה בתורה היינו כגון נזקין וערכין ופדיון הבן דמסברא לא הוה מחייבינן להו אם לא שחייבתו תורה בפירוש אבל מלוה כולי עלמא מודו דלא טרפא ממשעבדי דאינה באה מכח התורה דסברא הוא שצריך לשלם מה שלוה ממנו". הרי שחיוב תשלום נזיקין דאיננו מסברא אלא מכח התורה ומסברא לא הוה מחייבינן להו אם לא שחייבתו תורה בפירוש, וא"כ קשה להלום כוונת האבן האזל זיע"א מאי אולמי' חיוב תשלום דנזיקין מחיוב תשלום דשואל באונסין ולע"ע צל"ע בזה. הפטור משום שעל הבעלים לשמור את שלו, משום הכי אין זה נחשב לפשיעה מצד השומר. וכל זה בודאי בבעלים אבל בספק בבעלים הרי על השומר לשמור מצד הספק וישנה כאן פשיעה ודאית שהיא מטעם מזיק ובמזיק הרי אין פטור של בעליו עמו, הלכך חייב לשלם מדין ודאי. ונראה שזהו נמי כוונת המ"מ [בפ' א' משכירות ה' ה'] בשומר שמסר לשומר דחייב אפילו בבעלים דפשיעה בבעלים אינו פטור אלא דוקא כשנאבדה בפשיעתו ברשותו אבל לא כשמסר לאחר ונאבדה ברשות השני והיינו דברשותו אין זה נחשב לפשיעה שעל הבעלים לשמור אבל ברשות השני שאין על הבעלים לשמור שם הרי זה פשיעה גמורה מצד הראשון וחייב מטעם מזיק אף על פי שבעליו עמו דאין פטור בבעלים במזיק.
בודאי בעלים מוטל על הבעלים לשמור אבל בספק בעלים השומר צריך לשמור מדין ודאי ואם פשע נחשב למזיק וחייב
וחזי הוית בס' קונטרסי שיעורים [ב"מ עמ' 242] שביאר דברי המ"מ [בנקודה של חיוב תשלומין בפושע בספק בעליו עמו] כדלהלן: הראב"ד בפ' ב' משכירות השיג על הרמב"ם במה שכתב שכל הפושע מזיק הוא, שאם כן פשיעה בבעלים למה פטור. וליישב דעת רמב"ם צריך לומר שהוא סובר שמה שבעליו עמו זה מגרע הפשיעה שלא יהא עליה שם מזיק אבל אם היינו מוצאים מקרה של פשיעה גמורה ששם מזיק עליה, אין הכי נמי שחייב גם בבעלים כמו שחייב פשיעה בעבדים ושטרות. והטעם שבבעלים אינו נחשב פשיעה גמורה, יש לומר לפי מה שכתב החינוך מצוה ס' וז"ל "ועל ענין שאלה בבעלים שפטור נוכל לאמר לפי הפשט שהתורה לא חייבה השואל אחר שבעל הכלי או הבהמה עמו דמכיון שהוא שם ישמור את שלו ואף על פי שהשואל פטור אף לאחר שהלכו הבעלים, מכיון שהיו שם בשעת שאלה אפשר לתרץ בזה שלא רצתה התורה לתת הדברים לשיעורין ולומר אם ישהו שם הבעלים הרבה יהי' פטור השואל ואם מעט יהי' חייב וציותה התורה דרך כלל הכל שהבעלים לשם משעת שאלה יהי' פטור וכו' עכ"ל. וכיון שטעם הפטור משום שעל הבעלים לשמור את שלו, משום הכי אין זה נחשב לפשיעה מצד השומר. וכל זה בודאי בבעלים אבל בספק בבעלים הרי על השומר לשמור מצד הספק וישנה כאן פשיעה ודאית שהיא מטעם מזיק ובמזיק הרי אין פטור של בעליו עמו, הלכך חייב לשלם מדין ודאי. ונראה שזהו נמי כוונת המ"מ [בפ' א' משכירות ה' ה'] בשומר שמסר לשומר דחייב אפילו בבעלים דפשיעה בבעלים אינו פטור אלא דוקא כשנאבדה בפשיעתו ברשותו אבל לא כשמסר לאחר ונאבדה ברשות השני והיינו דברשותו אין זה נחשב לפשיעה שעל הבעלים לשמור אבל ברשות השני שאין על הבעלים לשמור שם הרי זה פשיעה גמורה מצד הראשון וחייב מטעם מזיק אף על פי שבעליו עמו דאין פטור בבעלים במזיק.
וע"ע אור שמח [שכירות ג' ח'], קובץ שיעורים בב"ב [אותיות תרנ"ח - תרנ"ט], אגרא לישרים [סי' מ'], בבית לחם יהודה בב"מ [עמ' תצ"ה] ועוד ועוד. ואני לא באתי אלא לעורר לב המעיין.
ח' אדר תשע"ו גבעת זאב
ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה