משנה הלכות לגר"מ קליין זצ"ל ח"ט סימן רסז
בענין פגישות בחור ובתולה לשם נישואין
מע"כ הרה"ג וו"ח נו"נ ירא"מ כש"ת מוה"ר שלמה וולבה שליט"א מנהל רוחני דישיבת באר יעקב.
אחדשכת"ר באהבה כראוי ליראי ה' ולחושבי שמו.
יסלח לי על מכתבי זה אמנם השבוע הכניס לי אחד מידידי ספר בנין עדי עד הדרכה לנישואין ושאל אותי בכמה ענינים ועברתי שם וראיתי בכמה דברים שלפענ"ד הם נגד ההלכה המקובלת אצלנו והאמנם המחבר לא נהג מנהג שאר מחברים וכנראה מחמת ענותנותו לא כתב שמו על הספר ולכן לא ידעתי למי לכתוב אמנם לפי שראיתי הסכמת מעכ"ת אני מתאר לעצמי שמעכ"ת מכיר את המחבר ולכן אמרתי לכתוב למעכ"ת ואם לא יקשה לו להטריח ולהעביר את דברינו אלה להמחבר ובתודה מראש ואני כותב רק להעיר בזה.
בספר בנין עדי עד בחפוש בן הזוג דף 30 בענין ההיכרות כתב וז"ל דרך ההיכרות המקובלת היא ע"י פגישות הדדיות כבר כתבתי שעיקר מטרת פגישות ההיכרות היא לנסות להשלים את הבירור אודות האופי והתכונות לבדוק עד כמה יש מן המשותף ביניהם להווכח אם נוצרת הידברות והבנה ואזי מתאפשרת ההחלטה אם זהו בן או בת הזוג המתאימים. אמנם עיקרי הבירורים נעשים ע"י ההורים הקרובים או המורים אך את ההחלטה חייב אדם ליטול על עצמו. ברור אם כן שדעת תורה שבני הזוג צריכים להפגש ואמרו רבותינו (קידושין מ"א) אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו וכן נאמר (שם) אסור לאדם לקדש בתו עד שתתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. אך יש לדעת שעיקר הפגישות להתרשם אם נוצר קשר והבנה, וממשיך שם כמה פגישות יפגש וכו'.
ובגמר דבריו אדם נתפס מה שכתב דעיקר הפגישות להתרשם וכו' הנה מה שכתב דיש דרך המקובלת להכרה ע"י פגישות הדדיות הנה כגון זה תמוה הרבה ומי הוא שהנהיג הדרך הזה וממי קבל הכותב המנהג הזה מרבינו הגר"א ז"ל או מהבעש"ט או ממרן הח"ס זי"ע או מבעלי הגמ' והתוס' ולא מצא מנהג רע כזה בשום פוסק קדמון או אחרון ח"ו רק מבטן המתחדשים יצא מנהג הרע הזה והיאך לא בוש לכתוב על מה שהוא ממש היפך התורה שהוא דרך המקובל וחולם חלומות ושואל ודורש אל המתים וכבר הי' פה מי שרצה לומר כן והכו על קדקדו ולא די לו בזאת אלא שכותב לומר שמן התורה יש חיוב להפגש עם האשה לדבר עמה ולדבר על לב הנערה אם הם משותפים ומתאימים זה לזה ואם נוצרת הידברות והבנה לא ראיתי זה בשום מקום בתורה וכ"ש להימשך בפגישות עד למדי כמה וכמה פעמים מעולם לא שמענו זה, וזה הוא מדרך המאדערנים וכך הי' מעולם שהמשכילים נהגו לצאת עם הנערה ולדבר על לב הנערה וליבא לפומא לא גליא וגם שהם יחליטו על השידוך, ואם הי' כותב שכן עושין לא הייתי אומר כלום שבעונ"ה גם לי ידועים הדרכים אבל לומר שכן חיוב לעשות מן התורה ח"ו והוא טעות גמור ואדרבה ממקום שהביא ראי' מבואר להיפך.
דאמרו ז"ל אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה והנה אמרו שיראנה ולא כתבו עד שידבר עמה ויראה אם היא מתאמת לו אלא אראי' הוא דקפדו ז"ל וגם נתנו טעם לדבר שמא ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו הרי דהראי' הוא רק שיראנה אם נראה בעיניו ונאה היא בעיניו וזו היא מטרת הראי' ועכ"פ לא נזכר בשום מקום לפענ"ד לא בתורה ולא בש"ס ענין שידבר המשודך עם המשודכת קודם הקידושין ופשוט שאצל בתולה זו ג"כ הדין והאיסור של דיבור עם האשה. וכן מבואר להדיא ברמב"ם פכ"א מהא"ב ה"ג ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור אלא שראוי לעשות כן אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ע"כ.
הנה דלא דבר הרמב"ם כלום שמותר לדבר אל הפנויה ולא הביא כלל האי הלכתא לענין דבור ולא זכר ולא פקד ענין של דבור אלא שהרמב"ם שם כתב בהלכה ב' דהמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות שדברים אלו אסורים בחייבי לאוין וע"ז כתב ומותר להסתכל בפנויה עכ"פ זה רק ענין של הסתכלות ואין לזה שום ענין של דבור והבנה. וגם פשוט שלשון חז"ל מרפא שאמרו אסור לקדש אשה עד שיראנה שמא ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו והנה דדייקו שמא ימצא דבר מגונה ותתגנה עליו והיינו שימצא שומא על פניה או שאזניה עקומים או חוטמה ארוך וכיוצא בו מפרצוף האשה שלדעתו מגונה הוא ותתגנה עליו ואין זה מדבר כלל מגירושין ג"כ שאפשר שלאחר שישאנה יסכים וידור עמה אבל מ"מ תתגנה עליו ויהיו הבנים בני שנואה או שישכב עמה בשנאה שהיא מגונה עליו והגם שלא יגרשנה מ"מ שקדו חכמים על בנות ישראל שלא יתגנו על בעליהן ולכן תקנו לראותן קודם ולכן באמת מי שאינו חושש שתתגנה עליו אינו צריך לראות כלל וכמו שהי' באברהם אבינו שלא ראה את אמנו שרה עד שהלך למצרים ועיין מהרש"א ב"ב מה שכתב בזה. עכ"פ לפענ"ד ח"ו לומר שמה"ת הוא הפגישות עם הבתולות שהולכות ומדברות כמה דברים שאין לזה שום מקור בתורה הקדושה לפענ"ד ולא בגדולי המורים רבותינו הצדיקים הראשונים והאחרונים, וכמו שכתבתי שפגישות אלו לצאת עם בחורה בחוץ ולדבר על לבה הוא תוצאה מבטן המשכילים ומקור לא טהור יצא משכם בן חמור שכתוב בו וידבר על לב הנערה וא"א לא הכירה ויצחק אבינו לא ראה אותה וכ"ש לא דבר, ועיין רד"ק עה"פ ותפול מעל הגמל כיון שראתה אותו וכו' ובספור הזה למדה תורה דרך ארץ צניעות שראוי לאשה לבייש מארוסתה ושלא תתראה לו עד שתנשא לו ע"כ. והוא מקרא מלא וזה אפילו בארוסתו כבר כ"ש לא בתולות, ומעולם לא שמענו ולא ראינו דבר זה אצל בני תורה.
גם מה שכתב שע"י הפגישות יחליטו וההחלטה שלהם והביא ראי' לזה ממה שאמרו עוד שם אסור לאדם לקדש את בתו עד שתתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, גם זה לפענ"ד טעות דאדרבה משם מוכח דהבת אומרת להאב ולא שהיא מדברת עם הבחור ולשון הרמב"ם פ"ג מה"א מצות חכמים שלא יקדש אדם בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה ופשוט דהיינו שתאמר לאביה, (ורק להעיר באתי בשינוי לשון הרמב"ם דבפ"ג מה"א הי"ט כתב וכן האיש אין ראוי לקדש קטנה ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהי' כשרה בעיניו שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה או שכב עמה והוא שונאה ועיין ה"ה שציין להא דקידושין אסור לקדש אשה עד שיראנה שמא ימצא בה דבר מגונה והנה בכאן כתב הרמב"ם ז"ל והוסיף לשון שתהי' כשרה בעיניו ובפכ"א מה"א כתב לשון שיראה אם הוא נאה בעיניו ושינה מלשון כשרה בעיניו לנאה בעיניו ואולי כוונתו שתהא נאה בעיניו בכשרות שלא תלבש בגדי פריצות וכדומה וזה ג"כ מעין שלא תתגנה) עכ"פ בחז"ל לא מצינו שום ענין של דבור כלל לא.
ופשוט דמה שהתלבט אח"כ שם בספר הנ"ל להסביר דהפגישות מרובות אינן נותנין תמונה ברורה ואמיתית על האופי והתכונות זה פשוט מאד וצדקו דבריו כי פגישות מרובות אין להם מקום בתורתנו הקדושה כלל וצדקו גם הדברים דזהו רק לההורים לברר כדת מה לעשות ולברר עד היכא דאפשר במהות הבתולה והחתן, וכ"ש לאותן הפגישות שיוצאין לחוץ עם הבתולה שאפילו עם אשתו אל יספר בחוץ או בתו וכיוצא בזה כמ"ש בגמ' וכ"ש ללכת עם בתולה בחוץ לבחור שהוא צ"מ ובלילה עכ"פ לא רציתי להאריך בזה וכתבתי לזה קונטרס מיוחד הנקרא פרק האיש מקדש אבל מה שרציתי להעיר שדבר זה לפענ"ד צריך תקון וגם יש עוד כמה דברים שצריכין תקון כי זה נוגע להתנהגות כלל ישראל וח"ו לפרוץ חומת הקדושה שנהגו בישראל.
אלו דברי ידידו בלתי מכירו מוקירו ומכבדו כערכו ומבקש סליחה שנית שכתבתי למע"כ ת"ר וי"ר שנזכה ללמוד תורה לשמה בקדושה ובטהרה עדי יבא ינון ולו יקהת עמים כמים לים מכסים בברכת כוח"ט בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה