ועל דבר הערת כ"ג מיומא (ע"ה) שהמן היה מודיע להם לישראל אי בן שבעה לראשון או בן תשעה לאחרון כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ושבסדקין כיצד שנים שבאו לפני משה לדון זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרת לי א"ל משה לבקר משפט למחר אם נמצא עומר בכיס רבו ראשון בידוע שזה גנבו וכן איש ואשה שסרחו זה על זה, והקשה בכפות תמרים האיך סמכו על זה והא הוי בכלל לא בשמים הוא וכמ"ש ביבמות ועוד מקומות אם יבא אליהו ויאמר חולצין בסנדל אין שומעין לו משום דלא בשמים הוא, הנה הכפות תמרים שם האריך בדברים ותי' בכמה אנפי.
אמנם שלא לצאת בלי הערה נלפענ"ד לומר דבר חדש בזה והוא דבמדבר שהיו בני ישראל בארץ לא זרועה ולא היה להם מה לאכול בלתי אל המן עיניהם, עומר לגלגולת איש לפי אכלו לקטו, ומי שהיה לו עבד לקט גם בשבילו עומר וזה היה מאכלו, וכן הנושא אשה לאחר הקדושין היה העומר נמצא בבית בעלה וכן כשנולד ולד, אבל כשאחד גנב עבד ובאו לפני משה זה אומר אתה מכרת לי וזה אומר אתה גנבת אמר להם משה לבקר משפט ולא אמר לבקר אשפוט אלא משפט כלומר שלבוקר ממילא יהיה משפט ואין אתם צריכין לדון בדברים אלו שאם ימצא העומר בבית רבו ראשון שלו הוא וממילא מוכרח שילך לשם דאל"כ ימות ברעב שהרי רבו זה שגנבו אפילו אם ירצה להחזיק בו אינו יכול שאין לו מה ליתן לאכול ואם להיפוך הולך אליו וכיון דליכא אלא עומר לגלגלת המשפט ממילא יעשה, ובאמת משה לא דן אותם כלום בזה אלא שהמן היה השופט מחמת שהאוכל בע"כ הלך למקום שהעומר שלו נתקבל. ומדויק בזה לשון הגמ' דלא כתבו שמשה דן את ישראל בזה וגם לא כתבו כלל שדנו גם שאר דינים ע"פ המן אלא שהכל נתגלה ממילא וזה באשה ובעבד ובבן וכנ"ל.
ובמה שפירשתי בישוב קושית הכפ"ת נראה נמי ליישב קושיא אחרת שהקשו האיך רבינו משה היה מלין הדין שאמר לבקר משפט ולא דן אותן בו ביום שהתחיל ולהנ"ל י"ל דמשה כלל לא דן אותם בהני דיני, ואמר להם לבוקר משפט ממילא נעשה ואולי לא רצה לדון בזה מפני שלא היה לו עדים. ולא צריך בזה מה שהביא מתורה תמימה בשלח (ט"ז ל"א) ותורת הנביאים להגר"ץ חיות דהא דאמרו תורה לא בשמים הוא רק לענין פסק הלכה אבל לענין בירור סמכינן אנביא. אלא שמ"מ גוף דברי הר"ץ חיות נכונים הם וכ"כ גם שאר פוסקים.
ומה שתמה כ"ג אמהר"ץ חיות מירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) עה"פ ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל והמחולות רבי חלקיה בשם רבי אחא מיכן שלא יהא אדם דן אומדות (פי' אף דנאמר לו מקודם מפי הקב"ה לך רד כי שחת עמך וגו' ולא שבר את הלחות עד שראה את העגל הרי דאסור לדון אומדות וצריך דוקא לראות). לפי שיטת כ"ג דברי ירושלמי אלו צריכין ביאור רב שהרי ודאי אנן קיי"ל דדנין ע"פ אומדנא וכ"ג בעצמו הביא מתשובת הרא"ש ועיין ירושלמי תרומות פ"ב ה"ב ור"ן סוכה פ"ד ואו"ח סי' תרנ"ח ומהרי"ק שרש קכ"ט ומהר"ם אלשקיר קי"ו ובספרי משנה הלכות למס' כתובות סי' ק"ו ור"ד הארכתי בזה. ומעתה עד שמקשה על המרי"ץ תקשה להירושלמי ולהפוסקים.
אבל האמת יורה דרכו דודאי היכא דאפשר לברורי בידי אדם מבררינן ולא סמכינן אאומדנא וזה כולי עלמא מודי וממילא הכא כיון דמשה היה יכול לברר לעצמו ולראות במו עיניו מה ששמע ולכן צריך לברר וזה שאמרו מיכן שלא יהא אדם דן אומדות.
שנית י"ל דודאי היכא דהדבר בספק ובא הנביא ובירר שמעינן ליה, אבל זה רק לדיני ממונות אבל הכא שהיה נוגע לדיני נפשות אסור לדון אומדות.
אלא דבאמת ס"ל הפוסקים דמשה רבינו היה דן ע"פ ה' בלי עדים ועיין שו"ת ח"ס או"ח סי' ר"ה ד"ה ומשו"ה אין זה וכו' ובתורת משה עה"ת פ' אמור, לענין מגדף, אלא שלא קם בישראל כמשה ובזה אמרו בקש קהלת להיות כמשה ולדון בלב יצאה בת קול כתב יושר דברי אמת ובחדושי אגדות הארכתי בזה בס"ד. וע"ד שהביא כ"ג מצפנת פענח בראשית עמוד ק"ב דלדין לא מהני סתם נבואה רק גדר ראיה ממש במראה הנבואה דזהו באמת גדול מן הראיה שלנו דזה הוה דבר אמיתית כוודאי, ומשה רבינו מי לנו כמשה אשר פנים אל פנים מדבר אתו ולכן דן ע"פ נבואה ולא קשה כלום מגמ' יומא אפילו בכל אופן.
ובגמ' סנהדרין צ"ג ע"ב והריחו ביראת ה' רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעניי ארץ, בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו ע"כ. ופרש"י רבא אמר מאי והריחו דמורח ודאין שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על יד הרחה ע"כ.
וכבר הלכו בו נמושות וודאי משה היה לו הא מדה דוהריחו ביראת ה' ועיין ח"א מהרש"א שם מפורש איפכא דדיין יכול לטעות ע"פ עדים אבל משיח בהריחו לא. והוא כצפנת פענח הנ"ל. עכ"פ דמשיח מריח ודן ובמקום אחר כתבתי על פי המעשה בתדב"א שעבר דרך נבלה ולא הרגיש ועבר דרך אדם רשע וסתם אפו שלא ירגיש ריח רע של הרשע, והוא על דרך והריח ביראת ה' ואמרתי עוד בס"ד דהנה אמרו ז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים א"כ מי שהוא רשע ר"ל שנים רבות וא"כ הוא כבר מת שנים רבות משעה שנעשה בכלל רשעים קרוים מתים וממילא הסריח ביותר כמת של כמה שנים והצדיקים מרגישים זה.
איברא דכן מבואר בזוה"ק פ' יתרו דף ע"ח ע"א דמשה לא צריך להבין בהני מילי לאשתמודעא בהו בני נשא בגין דרוחא קדשא הוה אתי לגביה ואודע ליה וביה הוה חמי כלא דכתיב כי יהי' להם דבר בא אלי באים אלי לא כתיב אלא בא אלי דא רוח קדושא דהוה אתי לגביה וביה הוה ידע ולא אצטריך לכל דא לאסתכלא ולעיינא אלא לפום שעתא הוה ידע משה הרי מבואר דמשה רבינו דן בלא עדים ועיין בדברי חיים למרן אדמו"ר הגה"ק מצאנז פ' דברים בד"ה ועד"ז בא"ד ובאמת אמרו, שמשה הי' יכול לדון בלא עדים כי הי' בבחי' שמועה וכו' ע"ש.
אלא דמבואר עוד שם דגם שלמה המלך דן בלא עדים כמ"ש שם כה"ג, ידע שלמה מלכא ידע בכורסייה דרוח קודשא שרייה עליה דכל מאן דקריב לכורסייה דחולו ואימתא נפיל עליה וביה הוה דאין דינא בלא סהדין בגין דדיוקנין הוה בכורסייה וכל מאן דמקרב בשקרא מכשכשא ההוא דיוקנא והוה ידע שלמה מלכא דבשקרא קאתי בגין כך אימתא דכורסיה הוה נפיל על כלא וכלהו אשתכחו זכאין קמיה מלכא משיחא ברוחא כד"א וכו' ותלת אלין דנא עלמא בלא סהדין והתראה שאר בני עלמא על פום סהדין וכו' עיי"ש.
ונראה עכ"פ דס"ל לזוה"ק דגם שלמה דן בלי עדים וא"כ לכאורה פליג אש"ס דילן שאמרו ביקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה ולולי דמסתפינא נראה לומר חילוק חדש בין שלמה ובין משה ומשיח דמשה ומשיח השכינה מודיע לה לעצמם כדאמר כי יהי' להם דבר בא עלי כלומר רוח קדושא בא אליו ומודיע ליה אבל שלמה רוח קודשא שורה בכורסייה ואימא נופלת על הבאים שם בשקר וכמ"ש שאימת הכורסי' נפל על כלהו ולכן הי' דן בלא סהדי אבל במקום אחר וכגון שבאו אליו לדין ולא הי' יושב על כורסי' או שלא הי' בירושלים לא הי' דן בלא סהדי ולפי"ז הי' אפשר להשוות דברי הש"ס והזוהר דלא פליגי דהש"ס מיירי שבקש קהלת לדון שבלב שלא בעדים והתראה מעצמו ולא ע"י כורסיה וע"ז יצתה בת קול כתב יושר דברי אמת ולזה גם הזוהר מודה ובזוהר מיירי דייקא ע"י כורסי' ובזה אפשר גם הש"ס מודה דדן בלי סהדי ונמצא לא פליגי. והי' אפשר לדייק כן קצת שדרשו בגמר' בקש קהלת לדון ולא אמרו בקש שלמה לדון ובזוה"ק כתב ידע שלמה בכורסיי' אבל י"ל לפמ"ש חז"ל דקהלת כתב בימי עניי ולא הי' אז על כורסי' וע"ז אמרו כתב יושר דברי אמת אבל בזמן שישב על כורסי' דן בלי סהדי כבזוהר.
וכל זה כתבתי להשתעשע
בדברי כ"ת אבל לדידן קושיא מעיקרא ליתא דגמ' מפורשת הוא גיטין מ"ב
ע"ב ת"ש דאמר רב משרשיא כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין
בתרומה וחולקין חלק אחד על הגורן. הגדילו התערובות משחררין זה את זה ומשני הכי
השתא התם אם יבא אליהו ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא קנין כספו קרינא ביה הכא לאו
קנין כספו הוא כלל ע"כ. והרי מפורש דסמכינן על אליהו הנביא לברר הספק איזהו
עבד ואיזהו בן חורין והי' מותר לעבוד עבודה. ופלא על בעל כפ"ת שלא הרגיש בזה
ועיין תוס' שם ד"ה הרי אלו אוכלים בתרומה ומשמע לתי' הראשון דאפילו קודם
שנולדו סמכינן אבירור הנביא ונמצא אפילו בבן ז' לראשון ובן ט' לאחרון וא"כ
ר"ש דאתי שפיר הכל וק"ל.
ומה שהביא קצת אריכות
בעניני חלומות מסנהדרין ל' וברכות נ"ז שהראו לו בחלום ואין לדון מזה, ימחול
נא לעיין בשו"ת מן השמים הוצאת מרגליות תל אביב שהאריך שם הרבה והביא מכל
המקומות בענין הלכות מן החלומות ואסף גורנה ראה שם וימצא נחת....
[שו"ת משנה
הלכות ד קס"ה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה