יום שני, 10 באוגוסט 2015

האם נשים מברכות ברכות התורה כל פעם שלומדות

הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד
קובץ הערות


כתב אאזמו"ר הגאון הי"ד בשו"ת משנה שכיר או"ח (סי' טז) ד"מה שנשים מברכות ברה"ת הוא רק כמו שמברכות על שאר מ"ע דפטורות מה"ת, ורק דשויין עלייהו כחובה, וא"כ י"ל דמעיקרא לא קבלו עלייהו רק לברך פעם אחת ביום, דומיא דאיש, וא"ש ולק"מ". עכ"ל.
ונראה להוסיף בזה ע"פ מה שכתב בשו"ע אדמו"ר הזקן או"ח (סי' קפז ס"ז) שנשים אומרות ברית ותורה בברהמ"ז "כיון שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה וכו', הרי הזכר ונקבה הם גוף אחד, לפיכך יכולות לומר על ברית הזכרים שחתמת בבשרנו, וכן תורתך שלמדתנו על למוד הזכרים" עכ"ל (מבית יוסף – בדק הבית, הובא במגן אברהם שם סק"ג)
והנה התוס' בברכות (יא, ב) ד"ה שכבר וכו' כתבו שברה"ת פוטרת את הלימוד של כל היום, שאף אם הפסיק מלימודו ונתעסק בעסקיו וחזר ללימודו, אינו צריך לחזור ולברך, שכיון שחייב ללמוד כל היום אין זה הפסק, ע"ש.
ועי' בשו"ת הרא"ש (כלל ד סי' ב) שזה דוקא במי שתורתו אומנותו ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו, ובכל פעם דעתו על לימודו, ומיד אחר שעשה צרכי פרנסתו חוזר ללימודו, אז אינו נקרא היסח הדעת, אבל כשאין דעתו לחזור ללימודו, אלא בדרך מקרה עסק בלימוד צריך לחזור ולברך, ע"ש. וכ"ה בפי' הב' ברא"ש ברכות (סי' יג), ובתוס' ר"י החסיד שם ע"פ ירושלמי (פ"א ה"ה), ועי' מג"א סי' מו סק"ט).
אולם בפי' הא' ברא"ש שם, ובתוס' רי"ח שם, ובט"ז (סק"ח כפי' המחבר בשו"ע שם) כתבו שאפילו מי שאינו רגיל ללמוד אין צריך לחזור ולברך, ע"ש.
והשתא לפי הפי' הא' ברא"ש והט"ז י"ל, דלכן גם נשים מברכות פעם אחת ביום מפני שאומרות, ועל תורתך שלמדתנו על למוד הזכרים מפני ד'אשתו כגופו דמיא', וע"כ כמובן שזה כולל גם הך ד'והגית בו יומם ולילה', אפילו מי שאינו רגיל ללמוד, שאינו צריך לחזור ולברך.
ועי' בכתבי האריז"ל [לקוטי תורה להאריז"ל פ' בראשית טז, א] בנוגע למ"ע שהזמ"ג שהנשים פטורות מהן: ש"בעשות הזכר את המצוה אין מהצורך שגם האשה תעשנה לבדה, כי כבר נכללת עמו בעת שעושה אותה המצוה וכו' וזה סוד מה שארז"ל [מנחות צו, רע"ב, בכורות לה, סע"ב], אשתו כגופו דמיא". ע"ש.
ולפי"ז מה שאומרות על תורתך שלמדתו שהוא על לימוד הזכרים, ע"כ צ"ל שיש להן כחיובם של הזכרים, שהיא רק פעם אחת ביום.
והנה עפ"י הנ"ל נראה לתרץ קושיית המהרי"ט אלגזי בבכורות (פ"ד ס"ק מד, ד"ה והנה לענ"ד) בהא דקיי"ל בגמרא חולין (קל, ב) ובסנהדרין (צ, ב) דתרומה וכל מתנות כהונה אסור לתת לכהן עם הארץ – דלפי"ז איך אמרינן בחולין שם (קלב, א) דמותר לתת מתנות כהונה לכהנת, והרי נשים פטורות ואסורות בלימוד התורה וא"כ הויא עם הארץ?
וי"ל, דכיון שאומרות 'על תורתך שלמדתנו' מפני ד'אשתו כגופו דמי' והוא על לימוד הזכרים, א"כ כבר אינן ע"ה, כיון שבעצם הקב"ה מלמד גם אותן את התורה ע"י למוד הזכרים כנ"ל, וא"כ א"ש כיון שבעצם אינן ע"ה, - ולפי מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע בלקוטי שיחות חלק לא (ע' 96 ובהערה 27 שם) שלגבי הענין ד'אשתו כגופו דמיא' אין חילוק בין פנויה לנשואה, א"כ מותר לתת מתנות כהונה אפילו לכהנת פנויה, וא"ש.
ולפי"ז נראה לבאר גבי מחלוקת הפוסקים אם אשה כשירה לתלות ציצית בבגד של ד' כנפות [משא"כ נכרי פסול לכו"ע, דילפינן מדבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית וגו', בני ישראל ולא נכרי]
וי"ל דכשרות להטיל ציצית (אפילו שפטורות בפעול ממצות ציצית), כיון שבעצם שייכות למצות ציצית ע"י הענין ד'אשתו כגופו דמיא', וכמ"ש האריז"ל ש"בעשיית הזכר את המצוה אין מהצורך שגם האשה תעשנה לבדה, כי כבר נכלל עמו בעת שעושה אותה המצוה" וכו'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה