איני יכול לזוז מהדבקות האלהית וע"כ אני
מחוייב להשתדל שאראה את האור האלהי ונועמו בכל מילי דרשות, בכל דיבור ובכל מעשה
ותנועה, בין של עצמי בין של אחרים, וק"ו להרגיש את גילוי האור העליון דרך
צינורות האמת וצדק בכל התורה כולה, גם בפשטיה ובהויות ההלכותיות והפלפולים. וזהו
הטעם מה שאני נוטה תמיד לצדד את הפלפול באופן ההגיון הרעיוני, שיש בו ג"כ רגש
הלב, והכל הוא מתוך הנטיה הפנימית, שאני חפץ בכל לב שהאור האלהי בתענוגו ואורו,
יהיה מגולה לכל, ושהכל יתעדנו ויתענגו בו. והנני צריך אימוץ תמידי שלא לזוז ממעלה
זו ולהרבות את אורה, ולסול יפה את מסילתה, ולהכליל את כל דרכי הלימוד וההנהגה
בדרך כללי זה, שהוא אורח צדיקים ההולך ואור עד נכון היום. וההתאמצות של ההדרכה
בחלק התורה העצמי, שהנטיה הנשמתית מסייעה לה, היא הדרך היותר בטוחה של הכיוון
לשורש הנשמה והנהלתה באורח הראוי לה. ואע"פ שהעולם כולו נדמה לו שאין לו
שייכות לזה כלל, מ"מ יש בתוכיות הלב נטיה להאיר אור ד' באותה הנקודה שהרגש עם
השכל וכל כח החיים מתחברים בו. אמנם כדי להאיר את האור יפה כדי שיעשה את פעולתו
באמת צריך לשוב בתשובה גמורה מאהבה ולפי גודל מעלת התשובה יתגדל כח ההשפעה על
העולם כולו ודרך התשובה צריך להיות בכל, במעשים ובמדות, בדיבור ובמחשבה ומ"מ
אין לדחות כל נקודה טובה. וכל חלק מחלקי התשובה שעולה על הלב צריכים להזדרז
ולהוציאו אל הפועל בדעת ושמחה ובטחון ועומק אמונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה