יום שני, 18 במאי 2015

יסוד מחלוקות רב ושמואל

הרב בנימין אפרים ביטון - קובץ הערות שבועות תשס"ח
ר"י אהלי מנחם ושליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר, קנדה
כבר כתבנו בכו"כ גליונות שעברו, ע"פ המבואר בלקו"ש חט"ז (עמ' 9 ואילך), בביאור יסוד פלוגתתם דרב ושמואל בכ"מ בש"ס דאזלי לשיטתייהו, דרב נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד איסורי - בין אדם למקום", או בסגנון אחר כפי שהענין הוא קשור מצד המעלה והרוחני, ושמואל נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד ממונא - בין אדם לחבירו, או בסגנון אחר כפי שהענין הוא קשור מצד המטה והגשמי, והדברים מיוסדים על דברי הגמ' (בכורות מט, ב) דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני יעו"ש, ובהערה 80 בארוכה.
ונראה להעיר עוד בזה כדלהלן במרוצת דברינו בע"ה.
פירוש הפסוק 'כל חולי'
בב"מ (קז, ב) נחלקו רב ושמואל בפירוש הפסוק "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז, טו) "אמר רב זו עין, רב לטעמי' דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר תשעין ותשע בעין רעה ואחד בדרך ארץ, ושמואל אמר זה הרוח שמואל לטעמי' דאמר שמואל הכל ברוח [כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת רוח באין, הכל לפי השעה והאדם, יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלונית. רש"י] וכו'".
ונראה לומר דאזלי לשיטתייהו, דרב נוטה לפרש דסיבת החולי היא ע"י עין רעה - סיבה רוחנית, ושמואל נוטה לפרש דסיבת החולי היא ע"י הרוח סיבה גשמית.
וע"ד המבואר בא' מגיליונות הקודמים ביסוד פלוגתתם דרב ושמואל בסנהדרין (צג, א) "ורבנן להיכן אזלו רב אמר בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו כו'", וכתבנו לבאר דאזלי לשיטתייהו, דרב נוטה לפרש סיבת המיתה בענין ש"בין אדם למקום", שע"י עין רעה מתו מן השמים, אכן שמואל נוטה לפרש סיבת המיתה בענין טבעי שנטבעו כו', ועד"ז י"ל בנדו"ד גבי סיבת החולי [אמנם כבר כתבנו (בגליון תתקלב עמ' 24) להעיר מחדא"ג מהר"ל לסנהדרין שם בביאור פלוגתתם, ולדבריו שם אין פלוגתא זו שייכת לנדו"ד ודו"ק].
פירוש הפסוק 'ויחד יתרו'
בסנהדרין (צד, א) נחלקו רב ושמואל בפירוש הפסוק "ויחד יתרו" (שמות יח, ט), "רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו [שמל את עצמו ונתגייר. רש"י] ושמואל אמר שנעשה חידודין חדודין כל בשרו [קמטין קמטין שהי' מיצר מאד על מפלת מצרים. רש"י], אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמי'".
ובגליון תשעו (עמ' 23) כתב הרב מ.מ.ל. שי' לבאר בזה דאזלי לשיטתייהו, דרב נוטה לפרש הענין כפי שהוא שייך ל"בין אדם למקום", שמל את עצמו לשמים, אכן שמואל נוטה לפרש הענין כפי שהוא שייך ל"בין אדם לחבירו", שנצטער על צער בני אומתו (לשעבר).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה