יום שני, 8 בדצמבר 2014

שתי בנותיך לשני בני בפרוטה

לזכות שמואל אלכסנדר ושמחה בני נעכא גיטל לברכה והצלחה
שתי בנותיך לשני בני בפרוטה - קידושין ז:
סיכומי הערות וביאורים בקצרה
בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו, בתר נותן ומקבל אזלינן והאיכא ממונא או דילמא בתר דידהו אזלינן והא ליכא, תיקו.
הנה יש בזה קושיא עצומה, דבשלמא לענין האב של הבנות שפיר מובן ספיקת הגמ' די"ל דמיירי בבנות קטנות שהאב מקבל קידושיהן, ובזה יש להסתפק האם אזלינן בתר האב שהוא המקבל ולו שייך כסף הקידושין ואי בתר דידי' אזלינן סגי בפרוטה אתת עבור ב' בנותיו דהוה כמוכר ב' שדות בפרוטה אחת או דכיון דלמעשה הבנות הן המתקדשות בעינן ב' פרוטות פרוטה עבור כל אחת ואף דהכסף שייך לאב מ"מ בעינן שיהא פרוטה עבור כל אחת אלא דהאב זוכה מהן או עבורן. אבל לענין אב הבנים היאך יהא מספיק פרוטה אחת, הלא האב אינו בעלים על בניו דרק זכות הבת זיכתה תורה לאב ולא זכות בניו ואפי' קטנים וע"כ צריך לומר דמיירי שהבנים גדולים ועשו את האב שליח לקדש עבורן וא"כ למה יהא סגי בפרוטה דנמצא דנתן כל אחד חצי פרוטה ומאי ס"ד דניזיל בתר נותן שהוא האב הלא אינו אלא שליח ולא עדיף השליח מהמשלח וזוהי קושית התוס' כאן וכן הקשה להדיא בספר חידושי תלמיד הרשב"א בסוגיין.
תירוץ תלמיד רשב"א ותורי"ד דמהני מדין עבד כנעני
ותירץ בחידושי תלמיד הרשב"א וז"ל ומתוך הדחק יש לתרץ, דכיון דחזינן בקידושין שא"צ למקדש שיתן הוא הקידושין אלא אפילו יתנם אחר הויא מקודשת כגון הילך מנה והתקדשי לפלוני, כי אזלינן בתר נותן שנותן הקידושין משלו אית בי' ממונא ע"כ. וביאור דבריו, שכבר נתבאר בסוגיא דעבד כנעני שא"צ שיתן המקדש ויחסר ממון משלו עבור הקידושין ומהני ג"כ שאחר יתן עבורו, וזאת לומדים מדין עבד כנעני ובכה"ג נחשב האחר הנותן ולכן כשנותן פרוטה אחת עבור שנים הרי אם אזלינן בתר הנותן שפיר איכא נתינה של פרוטה. וזוהי ג"כ כונת התוס' רי"ד בסוגיין שכתב וז"ל אי שני בני אדם נתנו פרוטה לאב בשתי בנותיו פשיטא דלא הוי קידושי כיון דכל חד לא יהיב אלא חצי פרוטה לא חשיבא ממון אבל הכא דנותן הוה חד ומקבל הוה חד איכא למימר דבתר נותן ומקבל אזלינן ע"כ. וצ"ב כונתו, אמאי עדיף הנותן עבורם מאילו נתנו הם עצמם, ואם נימא דכונתו כמש"כ תלמיד הרשב"א א"ש דמדין עבד כנעני נלמד דא"צ שיהא המקדש הנותן ומהני אף כשאחר נותן ואי בתר נותן אזלינן הא איכא פרוטה. וכן פירש דבריו בחידושי מהרי"ט דמהני מדין עבד כנעני ושפיר נחשב הוא הנותן והו"ד באב"מ סימן ל"א סק"כ. אלא דאכתי צ"ב, דאף דמדין עבד כנעני נלמד שאחר יכול ליתן מ"מ בפשוטו הכונה דמה שההוא נותן עבורו תשיב כאילו הוא נותן ואילו הי' בעצמו נותן חצי פרוטה לא מהני וא"כ היאך יועיל מה שזה נתן עבורם יותר ממה שהי' נותן בעצמו. וצ"ל דמזה מוכח דאין הכונה דחשיב כאילו הוא נותן אלא האחר הוא הנותן והוא העושה אלא שהבעל זוכה באשה על ידו. אלא דאכתי צ"ב היאך יכול להיות נותן אחד עבור שתים.  
בחזו"א סימן קמ"ה בסוגיין ביאר היטב, דהנה בדין עבד כנעני נתחדש דא"צ שהזוכה יהא הנותן ומהני כשאחר נותן, וכה"ג בב' שדות כשם שראובן יכול לקנות ב' שדות משמעון בפרוטה אחת, ה"נ יכול ראובן לקנות משמעון ב' השדות בפרוטה אחת באופן שבאחת יזכה לוי ואחת יהודה ואף דאילו לוי ויהודה היו באים לקנות השדות הי' כל אחד צריך ליתן פרוטה, מ"מ השתא שאחר נותן נחשב כאילו האחר הוא קונה אלא שהם הזוכים במה שקנה, ולהכי סגי בפרוטה. וה"נ לענין קידושין, יכול האב ליתן פרוטה עבורם שהרי הי' יכול האב לקדש ב' הבנות לעצמו בחד פרוטה אי אזלינן בתר מקבל [לולא איסור דשתי אחיות] ולהכי יכול נמי לקדש עבור ב' בניו אבל אי אזלינן בתר המקדשים והמתקדשות בעי ב' פרוטות וזהו ספיקת הגמ'.
שיטת התוספות
אולם בתוס' כתבו ליישב וז"ל דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחות בניו הוא בא, ואי בתר נותן אזלינן הוה בעי שתי פרוטות כאילו הבנים בעצמם מקדשים אבל הבעיא היא אי בתר מקבל אזלינן לגמרי דשמא אין לחוש אלא שיקבל המקבל שוה פרוטה ע"כ. ובמהרי"ט שם ביאר כונתם, דבקידושין א"צ כלל שיתן המקדש ויחסר לו ממון דהעיקר שהמקבל דהיינו האשה תקבל כסף לשם קידושין. ולהכי, בנתן האב של הבנים פרוטה לאבי הבנות, אי בתר מקבל אזלינן, דהיינו אבי הבנות הקטנות שהוא זכאי בכסף הקידושין, שפיר שתיהן מקודשות, דאף דליכא נותן, דהא כ"א נתן חצי פרוטה לא אכפת לן בזה דהעיקר שיהא מקבל.
הנ"מ בין תלמיד הרשב"א ותורי"ד לפירוש התוס', כתב בס' משנת יצחק, היכא דכל בן נתן חצי פרוטה לאב, והאב נתן לאבי הבנות, דלתוס' מקודשות להך גיסא דבתר מקבל אזלינן דאף דכ"א נתן חצי פרוטה, מ"מ המקבל קיבל פרוטה אבל לתלמיד רשב"א ותורי"ד אינם מקודשות דהכא ליכא נותן שהרי לא משלו נתן אלא משלהם וכ"א נתן חצי פרוטה וספיקת הגמ' הוה כשהאב נתן מהכסף שלו דהשתא איכא נותן פרוטה.
ספיקת המל"מ במקדש באסוה"נ באופן שמותר לה
במל"מ [פ"ה מאשות ה"א] חקר בהא דקי"ל דא"א לקדש באיסורי הנאה, מה הדין כשהאשה חולה שיש בה סכנה ומותרת באסוה"נ והוא קידשה בזה כגון בפירות ערלה, מי נימא כיון דהיא מותרת בזה שפיר קיבלה ממון או דמ"מ הרי הוא לא נתן מידי, דאסוה"נ אינם שוים לו כלום ולא נחסר מידי. וכתב לתלות ספק זה בפלוגתת תוס' ותוס' רי"ד, דלתוס' דהעיקר שיהא מקבל וא"צ נותן, שפיר מקודשת. אבל להתוס' רי"ד דס"ל דבעינן נותן אלא דאף אחר יכול ליתן עבורם, א"כ בכה"ג אינה מקודשת, דבאסוה"נ ליכא נותן כלל. וכמו"כ הביא שם תשובת רדב"ז, באדם שזרק לאשה פחות משו"פ ועד שהגיע לידה נתייקר ושוה פרוטה, והשיב דבתר דידה אזלינן וכיון שהי' שו"פ בשעה שקיבלה שפיר דמי אף דאיהו לא נחסר פרוטה וכדחזינן בדין עבד כנעני שא"צ שהמקדש יתן והביא דברי התוס' שלפנינו דא"צ שהנותן יתן שו"פ אלא העיקר שתקבל שו"פ. ועוד כתב דבלא"ה ליכא נ"מ משום דברשותו הוקר ושפיר חסר פרוטה. ומבואר מדברי המל"מ ורדב"ז ומהרי"ט ואבני מלואים הנ"ל דהבינו דברי התוס' כפשוטם בקידושין א"צ כלל נותן והעיקר שהמקבל יקבל שו"פ. וכן נראה מדברי המקנה שכתב דלולי דברי התוס' הי' מפרש דגם נותן בעינן דוקא אלא דהאב הוא הנותן מדין עבד כנעני וכדברי התורי"ד ותלמיד הרשב"א ומשמע דבדעת התוס' הבין דא"צ כלל נותן.
כיוצ"ב כתב באור שמח [פ"ה מאשות ה"ז] להוכיח דלא בעינן נותן בקידושין מדאיתא להלן דף נ"ג דהמקדש אשה בחפץ של הקדש דמקודשת משום דמיד שבא לידה יצא לחולין ע"י המעילה. וקשה דנהי דקיבלה דבר ששוה כסף מ"מ הא ליכא נותן דבשעה שהוא נתן לה הא הוה הקדש ולאו מדילי' נתן. אך למש"כ התוס' א"ש, דבקידושין העיקר שהיא תקבל אבל א"צ שיהא נותן. ואמר הג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל דיש לדחות, די"ל דברגע שנותן לה מיד יוצא לחולין והוא המועל וחוזר החפץ להיות שלו ושפיר איכא נותן, וכמש"כ הראשונים בענין מקדש בגזל שנתייאשו הבעלים מקודשת וכתב המ"מ בפ"ה מאשות ה"ז משום דיש כאן יאוש ושינוי רשות כשהיא בידה וכיון דקנאתו היא הוא קונה אותה ושפיר איכא נותן דבר מדילי' עי"ש וה"נ י"ל בהקדש.
דברי חזו"א בביאור התוספות דלא פליגי עם תורי"ד
ואולם הגאון בעל חזון איש בסימן קמ"ח בסוגיין כתב כונה אחרת בדברי התוס' דודאי בקידושין בעינן נותן, והא דלחד גיסא מהני שהאב יתן פרוטה היינו משום דהאב הוא הנותן ומהני מדין עבד כנעני וכמ"ש תלמיד הרשב"א ותורי"ד. ומש"כ תוס' דבתר נותן לאו דוקא והעיקר הוא המקבל היינו דהך נידון אם מהני שהאב יתן פרוטה עבור ב' בניו תליא אם אזלינן בתר המתקדשות או האב המקבל עבורן דאי אזלינן בתר המתקדשות והיינו דב' בנות אינם כב' שדות דמהני פרוטה עבור ב' שדות אלא בעינן ב' פרוטות פרוטה עבור כל אחת ומשום דהאב אינו בעלים על בנותיו כמו שהוא בעלים על ב' שדותיו א"כ אף הנותן צריך ליתן ב' פרוטות דכיון דבעינן ב' נתינות אחת לרחל ואחת ללאה א"כ לא מהני שהנותן אחד וצריך ב' נתינות דהיינו ב' פרוטות. אבל אם אזלינן בתר מקבל דהיינו דבנותיו הוה כב' שדותיו א"כ גם מצד הנותן א"צ ליתן ב' פרוטות דכיון דבעינן נתינה אחת שפיר יכול אבי הבנים ליתן פרוטה משלו עבור שתיהם מדין עבד כנעני. וזהו כונת התוס' במש"כ דבתר נותן לאו דוקא דהעיקר תלוי במקבל ולפ"ז אין כאן מחלוקת וכולם לדבר אחד נתכוונו. וכעי"ז כתב גם בשיעורי רבי שמואל אות ק"כ וזהו דלא כהבנת האחרונים הנ"ל [הובא כ"ז בס' היקר משנת יצחק].
ספק הגמרא – אם גדרו כהקנאת חפץ או לא
וכתב הג"ר רפאל לוריא זצ"ל [אבני שהם עמ' רל"ז] ששיטת התוס' רי"ד מבוארת בפשוטה, שכל שבאים מדין עבד כנעני, הרי זה כאילו הוא קונה עבור עצמו אלא שהחלות יחול עבור השני, ולכן אילו היה מקדש שני הבנות עבור עצמו לולא איסור עריות היה יכול לקנותן בפרוטה אחת כמו שקונה שתי קרקעות בפרוטה ולכן יכול גם לומר שהחלות יהא עבור שני בניו. וצד הספק לומר דלא מהני, הוא דאין דין קידושין כמכירת קרקע, שזה מהלכות בעלות אבל דין קידושי האב יש לומר דהרי זה דין יד לקבל קידושין ולכן לא שייך לצרפם כשני קרקעות. ויעוין בריטב"א [שם דף ג ע"ב] שמבאר האמור בגמרא שם, 'השתא אביה מקבל קידושיה ואיהי תשקול כספא', שהכונה, כיון שהוא מקדשה, חשיב מקנה ובעל דבר כאילו היא חפץ שלו. אמנם ברש"י מבואר אחרת, שכתב 'אפשר שעל חנם זיכהו הכתוב לקבל קידושין', משמע שאין זה בגדר בעל חפץ. וי"ל דבזה תליא הספק בגמרא אי שני בנות דינם כדין שני קרקעות, ולכן בתר מקבל אזלינן או דהוי זה מעשה קידושין ולא שייך לצרף שניהם. ואם הוי זה כגדרי הקנאת חפץ מהני דין עבד כנעני דיש פרוטה בין מצד הנותן בין מצל המקבל.
קושיא על תוספות – איך מצטרפין שני חצאי פרוטה
אמנם שיטת התוספות שלא באים מדין עבד כנעני צ"ב [לפי הבנת רוב האחרונים], דעכ"פ אין המקדש נותן אלא חצי פרוטה ואף אי נימא דבתר מקבל אזלינן אבל איך מצטרפין שני חצאי פרוטה אלו להיות כמעשה קנין אחד, והא אין שייכות קידושין של אחד לשני כיון שהאב בא מדין שליחות. ואטו אם יתנו שני אנשים פרוטה לבעל שני קרקעות לקנות כל אחד מהם קרקע יצטרפו לקנות, הא הוי שני קנינים נפרדים.
הקנין הוא ע"י שהם שותפים בפרוטה
ואולי יש לומר דבגוונא שהם שותפין בפרוטה ויכולים לקנות שני שדות בשותפות באותה פרוטה, יכולים גם לומר דהחלות של קנינם בשותפות יהי' בדרך חלוקה, היינו שמעיקר הדין צריכים להיות שותפים תמורת הפרוטה אלא שאומרים שהחלות יחול שדה לזה ושדה לזה דהוי כאילו חלקו ביניהם את השותפות. ואם נימא דדין קידושין כדין מקנה חפץ אותו גדר איכא גם בקידושין. ומה שכתבו התוס' בתר נותן לאו דוקא היינו דאין כאן נותן אחד כמו לענין המקבל שהוא כבעלים על שני שדות וצ"ב עוד עכ"ד ועיי"ש עוד.
ההבדל בין קנינים לבין קידושין
בשו"ת חלקת יואב [או"ח כ"ב] כתב וז"ל: "...הטעם דבקניינים ל"ש שיצטרך שני פרוטות לשני פרות או לשני קרקעות, והדבר מבואר בירושלמי [ריש אעפ"י כתובות פ"ה ה"א] דלא דמי שתי קרקעות לשתי נשים או אשה וקרקע, והחלוק הוא דשני פרות ושתי קרקעות אין הקונה קונה מטעם שהם שנים רק מטעם ששוה כך וכך ואלו הי' פרה אחת שהיה שוה כשניהם היה ג"כ קונה אותה, ע"כ אין על שתי פרות תורת שנים רק תורת שווי משא"כ במקדש שתי נשים דיש תורת שנים עליהם. וכן בתך ופרתך או קרקעך שאין לצרפן בתורת שווי לכך צריך שני פרוטות" ע"כ.
והקשה הגר"ש אלטר שליט"א [ילקוט שיעורים על קידושין והכל להלן על פיו] דודאי גם במו"מ משכח"ל שיחפוץ הקונה בב' חפצים נפרדים ולא בערך השקול ב' חפצים. וכתב לחלק באופן אחר, די"ל דשאני קידושי קטנה שאין האב בעלים על הקידושין ממש אלא הוא גדר שליחות כמ"ש הראשונים בדף ה' וכ"מ דמהני במו"מ הוא רק שהמקנה הוא בעלים על הנכסים, ולכך אם יש בעלות משותפת על כמה נכסים מהני קנין א' עבור הכל משא"כ בקידושין דאין האב בעלים על קידושי הבת ולכך לא מהני.
ותו יש לחלק, דשאני קידושין דאינו קנין אלא איסור כמ"ש הרשב"א [ו:] ודווקא בקנין שייך למימר דיועיל פרוטה א' עבור כמה נכסים אבל בקידושין שהוא איסור מסתברא דבעי' מעשה נפרד על כל אשה דל"ש לכוללם בקנין א'.
ובאמרי בינה [קונטרס הקנינים סי' כ"ז] תי' באופן אחר, דבקידושין ליכא מקנה וכמ"ש הר"ן [בנדרים ל'] דמשויא נפשה כהפקר אצל הבעל והוא עושה הקנין וה"ה באב מקבל קידושין דפי' שמפקיר הבת אצל המקדש והוא מקדש הבת מן ההפקר וא"כ פשוט דל"ש לקנות ב' נכסים מן ההפקר ולכך לא דמי קידושין למו"מ. ויש לעורר ע"ז, דבאמת אין כוונת הר"ן לומר דאין האשה צד בכל המעשה קנין דהלא העיקר של הקנין כסף הוא קבלת האשה. וכוונת הר"ן הוא דאע"פ שיש לה חלק במע"ק מ"מ בעצם הקידושין שהוא התוצאה מהקנין אין לאשה שום שייכות. ולפי"ז, גם אצל אב נימא דיש מקנה, אמנם י"ל דמ"מ בעינן בניד"ד מקנה ממש וליכא.
ועיין בתורי"ד בסוגיין שכתב דדווקא שתי בנותיך בפרוטה או ב' קרקעות בפרוטה אבל בתך וקרקעך ל"מ בחדא פרוטה [אפי' אי נימא דשתי בנותיך וכו' מהני, מ"מ בנידון זה לא יועיל]. וצ"ב, דמאי גרע כשבא לקנות קרקע ואשה ביחד? וי"ל כדעת הסמ"ע דקנין כסף הוא גדר שיווי ופרעון אבל באשה קנין כסף הוא מע"ק גרידא דל"ש שיווי אצל אשה [ולא כאב"מ כ"ט סקי"ב דגם באשה שייך שיווי לשיטת התורי"ד יעו"ש], ולפי"ז י"ל דס"ל לתורי"ד דא"א לצרף שני קנינים שונים ביחד ולכך גרע טפי מב' נשים וב' קרקעות דהתם שני הקנינים דומים זל"ז. ולפי"ז י"ל גם מה שהקשיתי לעיל, דמ"ש מו"מ דפשיטא לן דמהני מקידושין דמספק"ל. ולהנ"ל י"ל, דדווקא במו"מ דהוא גדר שיווי ופרעון ולכך הפרוטה הוא תחילת פרעון על סכום ב' החפצים דעיקר הקנין הוא ע"י חשבון החוב ונותן תחילת פרעון ע"ז ולכך י"ל דיועיל גם על ב' חפצים. אמנם אם עוסקים במע"ק גרידא כקידושין י"ל דלא עדיף ממשיכה שצריכים לעשות על כל חפץ בנפרד. אמנם ביותר נראה כוונת התורי"ד דלהכי א"א לקנות קרקע ואשה במע"ק אחד, דקידושין הוא איסור ולא קנין ואינו כקונה ב' חפצים או כמקדש ב' נשים דהתם הפעולה שווה בב' החפצים ובב' נשים. וע"ע בדברי הגר"א וייס שליט"א באהל חייא [עמ' רפ"ה].
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה