סיפר הג"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל רב דפרדס חנה, שכאשר הוציא החזון איש ספרו הראשון בשנת תרע"א על או"ח ענייני קדשים והל' נדה שיגר בידי שליח את כתביו שיילך לעיר פלונית לבקש מאחד הגדולים שיעבור על הכתבים ויתן הסכמתו עליו. השליח פנה לאותו גדול, הניח הספר אצלו ולאחר כמה ימים הגיע לקבל את מכתב ההמלצה. מה נדהם הוא לשמוע
מאותו גדול דברים נחרצים ביותר. "לא אתן הסכמה על הספר, מחברו הוא [רח"ל] 'נוכל'. לא יתכן בדורינו להוציא חיבור כזה. בוודאי מצא כתבי ידות של הראשונים והדפיסם על שמו. הלה ניסה לשכנע את אותו גדול שמחברו הוא בנו של הרב דקוסובה וכי הוא ירא שמים מנעוריו ולא יעלה על הדעת שיעשה מעשה כזה, דברי השיכנוע לא הועילו והשליח עזב את ביתו של אותו גדול במפח נפש בשובו חשש השליח לספר כל הנ"ל לרבינו אך לבסוף החליט לספר, צהלו פניו של רבינו ואמר אם כך הוא הרי אין לך הסכמה גדולה מזו.
מאותו גדול דברים נחרצים ביותר. "לא אתן הסכמה על הספר, מחברו הוא [רח"ל] 'נוכל'. לא יתכן בדורינו להוציא חיבור כזה. בוודאי מצא כתבי ידות של הראשונים והדפיסם על שמו. הלה ניסה לשכנע את אותו גדול שמחברו הוא בנו של הרב דקוסובה וכי הוא ירא שמים מנעוריו ולא יעלה על הדעת שיעשה מעשה כזה, דברי השיכנוע לא הועילו והשליח עזב את ביתו של אותו גדול במפח נפש בשובו חשש השליח לספר כל הנ"ל לרבינו אך לבסוף החליט לספר, צהלו פניו של רבינו ואמר אם כך הוא הרי אין לך הסכמה גדולה מזו.
[מעשה איש ח"ג עמ' ל"ד]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה