יום שני, 30 ביוני 2014

אורות הגבעה חוקת תשע"ד - פרה אדומה


לזכות כ"ק מרן אדמו"ר מטאלנא שליט"א

לע"נ יד"נ ר' יואל בן פנחס הלוי

לרפואת א"מ הענא מרים בת חנה

 
 
אורות הגבעה
  














פרשת חקת



גיליון זה נודב ע"י ידידי אהובי הרה"ג ר' חיים יוסף בלומנטל שליט"א – ברכות עד בלי די
 

















 
 

פרה אדומה
מלאכה דניחא ליה בפרה אדומה
השבוע נתענג על ענייני פרה אדומה בעזרת הבורא ברוך הוא ועפ"י עיון בתורת בית בריסק. ויה"ר שה' יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות אכי"ר! אי' בגמ' [בב"מ ל.] בדין מלאכה הפוסלת בפרה אדומה, דרק מלאכה דניחא ליה פוסלת את הפרה. והקשו בתוס', דלכאורה בכל פעם לא יהא ניחא ליה בעבודה, שהרי ע"י עבודה פוסל את הפרה שדמיה יקרים ובודאי לא שוה לו על ריוח מועט של עבודה להפסיד דמי פרה אדומה ושוב לא משכח"ל שתפסל. ומתרצים תוס', שאם נכשירנה שוב יהיה ניחא ליה ולכן חשיב למלאכה שניחא ליה בה ופסולה.  
והאחרונים המה ראו כן תמהו ופלפלו בהבנת הדברים, מכיון וסוף סוף כעת לא ניחא ליה, איך אפסול אותה והרי לא נעשתה כאן מלאכה דניחא ליה. ובספר ראשית בכורים ביאר דברי תוס', ונראה מדבריו שכונת התוס' היא היות ובפרות אחרות היה נוח לו בעבודה ורק כאן בגלל שזו פרה אדומה חשיב לא נוח לו, ע"כ מקרי הכא מלאכה דניחא ליה הואיל והעבודה מצד עצמה ניחא ליה בה ומפני סיבה צדדית היא אשר אינה ניחא ליה ולא עצם המלאכה ולכך פסלינן הפרה. והגה"ק בעל הפני מנחם מגור זצוק"ל כתב שכשתמצא לומר במילים אחרות, הוי אומר, כיון דהוי גלגל החוזר, דאם נכשיר יהיה שוב ניחא לי' ולכן נפסל ואם נפסול הוי לא ניח"ל ושוב יש להכשיר, בכל כה"ג אית לן למיזל בתר פרות אחרות. אולם, אם כן, הדברים אינם מבוררים בלשון התוס' והעיקר חסר מן הספר. וע"ע בר"ש והרע"ב על המשניות בפרה פרק ב' משנה ד' שמתרצים על קושיית התוס' ב' תירוצים. תי' א' כתי' התוס', ותי' ב' שכיון שבפרות אחרות היה ניחא ליה אז אין להכשיר בפרה זו, משמע שבתירוצם הראשון לא נחתו לסברא זו ולא נתכונו להסבר הראשית בכורים וקושית האחרונים קמה וגם נצבה עכ"ד. ואדרבה, בס' ברוך טעם  [בדין טמאה אני לך אות ג] ובעטרת חכמים [חולין דף ט] כתבו עפ"י התוספות, דכל היכא שההיתר כרוך בקו האיסור והאיסור כרוך בקו ההיתר ושני הפכים בנושא אחד מתהפכים בלי תכלית [המכונה בלשוננו "גלגל החוזר"], אז מספק אזלינן לחומרא. הרי שלא למדו בתוספות שהולכים אחר פרות אחרות, ואם ניחא להו גם הפרה הזאת נפסלת, אלא גזרו מכאן כלל שכאשר יש גלגל החוזר תמיד הולכים לחומרא [ועי' בס' היקר אבני ציון ח"ג עמ' ר"ד ציונים רבים בנושא].
ובעצם דברי התוספות הגאון הקדוש בעל הפני מנחם יישב עפ"י מה דאי' בגמ', דבפרשת פרה אדומה נאמר 'אשר לא עלה עליה עול', ומשמע דוקא עול פוסל ולא עבודה אחרת. אולם בפרשת שופטים לגבי עגלה ערופה כתיב 'עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעול', הרי שפסלה תורה אפילו עגלה שעבד בה, וילפינן בגז"ש עול עול פרה אדומה מעגלה ערופה, מה עגלה שפסולה בעול פסולה נמי בעבודה אף פרה אדומה כך. וממילא, כיון דגוף עבודה שפוסלת בפרה אדומה מע"ע ילפינן לה, גם הגדר דניחא ליה שנאמר בע"ע עבד בה ילפי' פרה מעגלה באותה גז"ש ואפי' שמצאנו מחלוקת תנאים בילפותא זו מ"מ הרמב"ם פסק כהך מ"ד דילפינן לה מגז"ש, וכיון שכן א"ש היטב דהא בע"ע לא קשה קו' התוס' דהא אין דמיה יקרים כפרה אדומה שב' שערות שחורות פוסלות בה והניחותא לבעלים נמדדת רק לפי המלאכה וכל מלאכה שבעל העגלה נהנה ממנה פוסלת העגלה, וממילא גם בפרה אדומה יש ללמוד מהגז"ש שמלאכה כזו שפוסלת בעגלה תפסול בפרה ואין לשער את ערך הניחא ליה לפי פרה אדומה אלא לפי עגלה עכ"ד ודפח"ח.
תמיהה ברמב"ם – למה כתב שיש מעילה בפרה אדומה משום שנקראת חטאת ולא משום בדק הבית
הרמב"ם כתב [פ"ב מה' מעלה ה"ה] וז"ל "וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אע"פ שהיא כקדשי בדק הבית הרי נאמר בה חטאת היא". ודברי הרמב"ם אינם אלא תימה במה שכתב שמועלין בה "אע"פ שהיא כקדשי בדק הבית" שהרי גם בקדשי בדק הבית מועלין, וא"כ למה כתב שמה שמועלין הוא רק מדין דחטאת קרי' רחמנא וכבר הקשה זאת הכס"מ.
קושיא בדברי התוספות – איך יש מועל אחר מועל בפרה אם יש לה דין פדיון וכבר יצאה לחולין אחרי המעילה הראשונה?
ובאמת דברי הרמב"ם הם גמרא מפורשת במנחות [דף נא ב] "חטאת היא מלמד שמועלין בה" אלא שגם דברי הגמ' מעוררים תמיה רבתי, וכבר הקשו בתוס' שם ד"ה חטאת וז"ל תימה, תיפוק לי' דקדשי בדק הבית היא [ולמה צריכים להגיע ל"חטאת היא" כדי לומר שיש מעילה]? וי"ל דאצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד ע"כ. והביאור הוא, שהרי קדשי בדק הבית יוצאין לחולין ע"י מעילה וקדושת הגוף של קדשי מזבח אינם יוצאים לחולין וזהו הגזיה"כ דחטאת היא דגם פרה אדומה אינה יוצאת לחולין ע"י מעילה. ודברי התוס' אף הם תמוהים מאד, שדין יציאה לחולין ע"י מעילה תלוי רק בקדושת הגוף ופרה אדומה אף דחטאת קרי' רחמנא אבל כיון דעצם קדושתה היא בדק הבית, א"כ בודאי יוצאת לחולין ע"י מעילה, והרי פרה אדומה יש לה פדיון, היתכן דיהי' לה פדיון ולא תהא יוצאת לחולין ע"י מעילה? [עי' בס' שיעורי עיון התלמוד קדשים סי' י' לג"ר אבא ברמן זצ"ל].
תוספות - יש מועל אחר מועל אחרי השחיטה
וכתב הגרמ"ס [קובץ חידושי תורה עמ' כ"ה] לבאר, שדברי התוס' מתייחסים, לא לשלב הראשוני כשעדיין בחיים, אלא לשלב מאוחר יותר, אחרי שנשחטה ע"ג מערכתה, דמבואר בשבועות [דף יא ב] דאין לה פדיון. ועיין ברש"י [שם ד"ה אין לה פדייה] שכתב וז"ל מאחר שנעשית בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין ע"כ. אכן, התוס' יסברו שאין זה דין דרבנן משום גנאי ומה שאין לה פדיון הוא דין דאורייתא ויסוד הדין הוא דאז קדושה היא קדושת הגוף מדין דחטאת קרי' רחמנא וממילא גם אינה יוצאת לחולין ע"י מעילה, והתוס' סבורים שכל הדין ד"חטאת קרי' רחמנא" חל עליה רק משעת שחיטה ומקודם נחשב קדשי בדק הבית ודין מעילתה מחיים הוא מדין בדק הבית כמו כל קדשי בדק הבית.
לפי הרמב"ם כל דין מעילה בפרה הוא מדין קדושת הגוף
אמנם, לשון הרמב"ם אינה סובלת פירוש זה, שכתב "פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אע"פ שהיא קדשי בדק הבית הרי נאמר בה חטאת היא", אשר מבואר מדבריו, שכל דין מעילה של פרה אדומה הוא רק מדין דחטאת קרי' רחמנא אפילו מחיים ומדין קדשי בדק הבית באמת אין מעילה בפרה אדומה, וצ"ע אמאי.
אין מעילה בקדשי מזבח שמתו אבל יש מעילה בקדשי הדק הבית שמתו
הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה ה"א כתב וז"ל "קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה" ומלשון הרמב"ם משמע שרק קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה, אבל קדשי בדק הבית גם במתו מועלין בהן. ומקור דברי הרמב"ם הוא מהגמ' במעילה [דף ט"ו א]: "אמר ר"י, קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דברי תורה. במאי? אילימא בקדשי בדק הבית אפילו כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבה"ב [דבר פחות שערכו מועט] לאו אית בה מעילה?! אלא קדשי מזבח וכו' ע"כ. וצ"ע לבאר החילוק בין קדשי מזבח שאין מעילה אחר מיתה לבין קדשי בדק הבית שיש מעילה אחר מיתה [ועי' בתוספות ד"ה "ואפילו" שכתבו לפי דרכם אבל אין זה מתאים לדברי הרמב"ם ואין כאן המקום להאריך בזה].
ולסיכום: א] למה כתב הרמב"ם שיש מעילה בפרה אדומה משום שנקראת חטאת ולא משום בדק הבית? ב] למה אין מעילה בקדשי מזבח שמתו אבל יש מעילה בקדשי הדק הבית שמתו?
קדשי מזבח אינם קדושים במיתתם כאשר אינם קדשי ה' אבל קדשי בה"ב הם עדיין ממון הקדש
ויסדו הגרמ"ס ואחיו הגריז"ס, שבאמת, כל הקדשים שמתו הרי קדושתן לא פקעה ופשוט כן שבמה תופקע קדושתן?! וראיה נוספת ממה שרואים שר' יוסי סובר [בזבחים דף קו א] שהשוחט ומעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלאה, והרי כל קדשים שנשחטו בחוץ הם קדשים שמתו ומכך שמתחייב על העלאה, הרי להדיא שקדושתן לא פקעה [ואפילו רבנן דפליגי אדר"י הוא רק משום דינא דאינו ראוי לפתח אהל מועד אבל קדושים מיהא הויין קדושת הגוף]. וכן עיין בתוס' זבחים [דף סט ב ד"ה רבי] שכתבו על חטאת העוף שמלקה ונמצאת טרפה דאמרינן אין איסור חל על איסור ולא חל איסור נבלה על איסור קודש, הרי להדיא שקדשים שמתו קדושים קדושת הגוף ויש בהם איסור קודש, והא דיצאו מידי מעילה הוא דין מסויים במעילה דבעינן קדשי ה' ואף אם קדושים הם קדושת הגוף אם אך אינן קדשי ה' אין בהם מעילה, ובזה נאמר הדין דמתו, שמדין קדשי ה' מופקעים הן, כיון דלא חזו להקרבה וגם פדיון אין להם ולא חזיין למצותן לא הן ולא דמיהן. [עיין רש"י ד"ה יצאו מידי מעילה דבר תורה – "כיון דכתיב מקדשי ה' וכיון דמתו לא חזו לקדשי ה'"].
ולכאורה צ"ע בקדשי בדק הבית, שיסוד דינם וקדושתם הוא ממון הקדש בקנינם אף אם לא יהי' בהם שום חלות דין, איזה קדשי ה' שייך בהם? ואשר נראה פשוט שכל דין מעילת קדשי בה"ב הוא משום שם ממון הקדש בקנינם. ושונה דין קדשי בה"ב מדין קדשי מזבח, שקדשי מזבח הם ברשות הממונית של הבעלים ואילו קדשי בדק הבית הם ברשות הממונית של הקדש. ואף קדשי קדשים, שהן ממון גבוה, מ"מ חל עליהם שם וחלות בעלים מדין דמעיקרא תורא דראובן [ע' בב"ק דף עו א] כמבואר כל זה ברמב"ם [פ"ו מה' ערכין ה"ח]. על כן, דין מעילת קדשי מזבח אינו משום שהם ברשות הקדש אלא רק מדין קדשי ה' של הקרבתן משא"כ קדשי בדק הבית שהם ממון הקדש בקנינם לא צריכים לחלות קדשי ה' לענין מעילה דדין ממון הקדש בקנינם לבד מחדש דין מעילה. או נאמר קצת אחרת, שעל ידי זה גופא שהן ממון הקדש בקנינם נכללים הם בכלל קדשי ה'. וע"כ שפיר חלוק קדשי מזבח מקדשי בה"ב בדין קדשים שמתו יצאו מידי מעילה, שקדשי מזבח שהם ברשות הבעלים וחלות דין מעילתן הוא רק מדין קדשי ה' של הקרבתן, ע"כ כשמתו ולא ראויים להקרבה לא הן ולא דמיהן, פקע דין קדשי ה' מהם ויצאו מידי מעילה. משא"כ בקדשי בה"ב דמעילתן אינו תלוי בחלות מצותן כי אם בדין ממון הקדש בקנינם וע"כ גם במתו כיון דההקדש לא פקע ממון הקדש בקנינם הויין ומועלין בהן. והרמב"ם מפרש דזהו באור הגמ' לא יהא אלא דאקדיש אשפה, שגם באשפה אין שום חלות למצותן ורק דין של ממון הקדש בקנינם וגם במתו הדין הוא כן. וממילא מיושבת הקושיא השניה, מה ההבדל בין קדשי מזבח שאין בהם מעילה לאחר שמתו לקדשי בה"ב שיש בהם מעילה לאחר שמתו.
פרה אדומה אינו כקדשי בה"ב בכך שבא מתרומת הלשכה ואינו ממון הקדש אלא ממון הצבור – לכן המעילה הוא מדין קדשי ה'
אשר לפי"ז יש ליישב דברי הרמב"ם בפרה אדומה, דהנה פשוט דדוקא לשכת בדק הבית הוי ממון הקדש בקנינם אבל תרומת הלשכה הוי של צבור וכדחזינן דכל קרבנות צבור באין מהן וא"כ נמצא דכל דברים הבאין מתרומת הלשכה יש עליהם דין בעלים כמו קדשי מזבח ורק הבעלים הם הציבור. והנה פרה אדומה באה מתרומת הלשכה כמבואר במשנה שקלים וברמב"ם [פ"ד מהל' שקלים] וממילא פרה אדומה, אם דקדושתה היא קדושת בדק הבית, מ"מ יש לו בעלים והיא של צבור ולא נחשבים ממון הקדש בקנינם, וממילא לא שייכא למעלת בה"ב דתלוי בדין ממון הקדש בקנינם ורק כיון דחטאת קרי' רחמנא ויש בה דין הקרבה, על כן שפיר נחשבת בכלל קדשי ה' ויש בה מעילה כמו כל קדשי מזבח. וזהו שכתב הרמב"ם אע"פ שהיא כקדשי בה"ב [ולא אמור להיות לה דין מעילה כי היא איננה ממון הקדש] הרי נאמר בה חטאת היא [ויש בה מעילה מצד זה]. וגם זהו הביאור בדברי הגמ' "חטאת היא - מלמד שמועלין בה" דדין מעילת פרה אדומה שייכא לדין מעילה של קדשי מזבח ולא של בדק הבית, וכמו שנתבאר עכ"ד שזכו להתייחסות נרחבת בכתבי האחרונים ואכ"מ.
קושיית הקרן אורה על תוספות – כיצד ניתן לומר שיש לפרה מועל אחר מועל כשדינו שנפדית
ניתנה ראש ונשובה לדברי תוס' [מנחות נ"א: ד"ה חטאת] וז"ל תימה תיפוק לי' דקדשי בדק הבית היא [ולמה צריכים להגיע ל"חטאת היא" כדי לומר שיש מעילה]? וי"ל דאצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד ע"כ. ובקרן אורה ועוד רבים מן האחרונים הקשו, שהרי מה שמצינו שחטאת יש בה מועל אחר מועל היינו משום שאין לה פדיון, וא"כ לגבי פרה אדומה שמצינו בגמרא שבועות [י"א:] שנפדית אפילו ע"ג מערכתה, א"כ כשמועלים בה דינה לצאת לחולין, ואין בה מועל אחר מועל, ואיך שייך ללמוד דין זה מכך שנקראת "חטאת" כיון שיש לה פדיון.
תירוץ הקהלות יעקב – יש מועל אחר מועל כי דינו באמת כקדשי מזבח אא"כ נפדית שאז דינו כקדשי בה"ב
ובקה"י [מנחות סי' כ"ז] תירץ עפ"י הריטב"א [ע"ז כ"ג], שהקשה על דברי הגמרא שפרה אדומה יש לה דיני חטאת וקדשי מזבח לגבי פסול רובע ונרבע, הרי גבי העמדה והערכה דינה כקדשי בדה"ב [שלא צריך להעמיד אותה בעודה בחיים לפני הכהן לצורך הערכת שוויו כקדשי מזבח] כמבואר בפ"ק דשבועות, ולמה לא נאמר דחטאת קריי' רחמנא ויהיה דינה כקדשי מזבח? ותירץ דלא קריי' רחמנא חטאת אלא כשאתה עושה ממנה פרה ולא כשאתה בא לפדותה, דהכי כתיב למי נדה חטאת היא לומר דכשיהי' למי נדה היא כחטאת לכל פסולין שבה וכן נראה מפירש"י ז"ל וכן פרשו בתוס' עכ"ל והובא בספר דבר אברהם סי' ז' עכ"ד. כלומר, יש לה דין חטאת רק כשאתה עושה ממנה פרה ולא כשאתה בא לפדותה, ולכן לגבי פדיון והעמדה והערכה שבאו להפקיע דין פרה לא נאמר שדינה כחטאת. וביאר הקה"י דעת הריטב"א, שענין זה אם חל על הפרה אדומה דין קדשי מזבח או דין קדשי בדה"ב תלוי ועומד, שאם תבוא לבסוף לעשות ממנה למי נדה דנים אותה למפרע לכל דיני' כקדושת מזבח, ואם תבוא לבסוף לפדיון דנים אותה שאינה קדושת מזבח ועל כה"ג אמרינן פרה קדשי בדה"ב היא.
הריטב"א ז"ל העיד שכ"כ התוס' באיזו מקום וי"ל דהכי הוא ג"כ שיטת התוס' דמנחות נ"א שכתבו דאיתרבי מחטאת היא, שהיא כבהמה של קדשי מזבח דאית בה מועל אחר מועל. ולפ"ז לק"מ קושיית הקרן אורה שהקשה שהרי יש לפרה פדיון וכל שיש לו פדיון יוצא לחולין ע"י מעילה הראשונה כו' כנ"ל ואיך אפשר ללמוד מכך שנקראת חטאת שיש מועל אחר מועל. דבאמת אם באנו לבסוף לעשות פרה זו הרי היא למפרע בגדר קדשי מזבח ובקדשי מזבח לא מהני לה פדיון כלל ומה שהיה מהני לה פדיון זהו משום דאז אנו עוקרין אותה מעשייתה למי נדה וכשלא באה להיות מי נדה לא נתקדשה בקדשי מזבח כלל אבל כשמועל בה והבהמה עדיין עומדת לעשות ממנה מצות פרה אדומה א"כ לכשנעשה ממנה למי נדה איתברר שהיתה למפרע חטאת גם לענין זה דלא בת פדיון הוא ושייך בה שפיר מועל אחר מועל כנלענ"ד נכון בעה"י עכ"ל הקה"י. הרי שכל זמן שלא פדו אותה יש לה קדושת הגוף וממילא גם מועל אחר מועל, ורק אם פודים אותה יתברר שלא היתה לו קדושת הגוף מעיקרא.
והוסיף הקה"י שהריטב"א הנ"ל אכתי לא איפרק מחולשא שהרי כתב דכשבאה בסוף להיות למי נדה דינה כקדשי מזבח ועל זה נאמר חטאת היא, וקשה הרי אמרינן בתמורה [כ'] דאין פרת חטאת [פרה אדומה] עושה תמורה משום דקדשי בדה"ב היא, והרי התם סופה להיות פרת חטאת למי נדה וכל כה"ג הא אמרי' חטאת קרי' רחמנא להריטב"א ז"ל ונקראת קדשי מזבח. וכן קשה טובא מהא דבכורות דכ"ה דאמרי' דמדאורייתא אין איסור גיזה בפרה אדומה מה"ט דקדשי בדה"ב היא והתם סופה ליקרב ולהיות למי נדה ובספר דבר אברהם שם נדחק מאוד בזה ובנה מגדלים רבים ע"ש.
כתב הרמב"ם בהל' פרה אדומה [פ"א ה"א] וכל מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים וכו' אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה עכ"ל. והשיג הראב"ד א"א לא מן השם הוא זה אלא שאין מקדישין מחוסר זמן למזבח וזו קרויה חטאת וכו' ע"כ. וביאור השגת הראב"ד, מדוע צריך פסוק מיוחד ללמד שאין לוקחין עגלה ומגדלין אותה, אפשר לומר פשוט דפרה איקרי חטאת ובחטאת נאמר דאין מקדישין מחוסר זמן. [ועי' במנ"ח רצ"ג אות ח' שהרמב"ם מודה לראב"ד שיש פסול מחוסר זמן בפרה. ועי' או"ש פ"א סוף הלכה ז' דעל כה"ג לא נאמר האי כללא]. וכתב הכס"מ לישב השגת הראב"ד דמשום הדין דאין מקדישין מחו"ז יכלו לקנות עגלה בלא להקדישה לפרה וקמ"ל הפרשה הכא דאין לוקחין עגלה ומגדלין אותה גם בלא לקרות לה שם. ודבריו צ"ע, דלכאורה כל שלא קרא עליה שם אין בזה שם מעשה לקיחת פרה כלל ולא קאי על זה קרא דויקחו אלא על מעשה ההקדש ועל זה הקשה הראב"ד תיפו"ל מדין מחו"ז. ובס' בד קודש [לגרב"ד פוברסקי שליט"א ח"ד סי' ס"א] כתב בפשוטו בדעת הרמב"ם עפמש"כ בס' חי' מרן רי"ז הלוי הל' מעה"ק בשם הגר"ח ז"ל דפרה קדשי בדק הבית היא בעיקר הקדישה ודין חטאת שבה הוא רק בעבודתה ובשעת שחיטה הוא דחל בה תורת שם חטאת, ולכן פסק הרמב"ם דאם נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת ומשום שלא חל בה שם קרבן עדיין כלל משא"כ בקרבן חטאת רגיל שמחשבת חולין אינה פוסלת יעו"ש.
ולפי"ז א"ש היטב דברי הרמב"ם דלא שייך שיהא בה איסור להקדישה משום מחוסר זמן שלא נאמר אלא בהקדש של קרבנות בלבד ולא בהקדש בדה"ב. ובדעת הראב"ד צ"ל עפי"מ דתנן בזבחים [קי"ב] פרת חטאת ששחטה חוץ לגיתה וכו' פטור שנאמר [ויקרא יז ד] ואל פתח אהל מועד וגו' ועי"ש בסוגיא [דף קי"ג ב'] ובתוס' [שם ד"ה כאן] לפי חד גירסא דבעינן מיעוט מיוחד גבי פרת חטאת שאין בה חיוב שחוטי חוץ מלבד המיעוט שיש גבי קדשי בדק הבית. ולכאורה כל שלא נשחטה הרי היא כשאר קדשי בדה"ב ומשמע דמ"מ גם בהקדשה כבר חל בה הקדש פרה אף דביסודה קדשי בדה"ב היא. וא"כ י"ל, דס"ל להראב"ד דגם בזה סגי לאיסור הקדש מחו"ז כיון דמ"מ הקדש פרה היא הרי יש בה דין זמן להכשר עבודתה. והרמב"ם ס"ל כיון דעכ"פ אין בה עדיין תורת חטאת בדין קדושתה עד מעשה העבודות וכעת קדשי בדה"ב היא, אין לדון בזה משום איסור להקדיש מחוסר זמן וכמש"נ עכ"ד ועיי"ש עוד. וע"ע מש"כ בספר דברי מרדכי [וייס ח"ב סי' ס'] עפ"י דברי הגר"ח הנ"ל להסביר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד.
שו"מ שכ"כ הגר"א פומרנצ'יק זצ"ל [בס' יהגה אריה עמ' קל"ו] אלא שהקשה על עיקר דברי הגר"ח  מהרמב"ם פ"א ה"ג שמבואר בו דבמתכוין לגזוז אסורה הפרה בגיזה משום גיזה בקדשים, והלשון בקדשים מורה שקאי על איסור גיזה של קרבנות. והרי מבואר להדיא שהפרה אסורה בגיזה מחיים משום דחטאת קרייה רחמנא הרי שהדין חטאת קרייה רחמנא נוהג בה גם מחיים וצ"ע.
עוד קשה על הגר"ח שכתב שקודם שחיטה ליכא עלה שם חטאת, מהרמב"ם הלכות מעילה שכ' [פ"ב ה"ה] פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתיעשה אפר אע"פ שהיא כקדשי בדה"ב, הרי נאמר בה חטאת היא. ומבואר דכבר מחיים חשיבא חטאת. וכבר עמד בזה בקה"י זבחים סי' ג' וכ' דלפמש"כ הגר"ח בהלכות מעילה לבאר דברי הרמב"ם דמה שכ' הרמב"ם דילפינן מחטאת היא, אין זה טעם למה דאית בה מעילה מחיים אלא זהו טעם דלאחר שנעשה אפר אין מועלין בה ולא אמרינן דיהיה עכ"פ קדושת בדה"ב דכיון דכתיב חטאת היא ילפינן דכשנעשית מצותה ובטל ממנה תורת חטאת הרי בטל ממנה ג"כ קדושת בדה"ב. ולפי"ז לא קשה מהרמב"ם אדברי הגר"ח דהרמב"ם לא קאי אקדושה דמחיים ושפיר י"ל דמחיים לאו חטאת היא. עוד הקשה הרב"ד דיסקין שליט"א [אורח מועדים עמ' תע"ד] מהגמ' תמורה [כ']: "קא סלקא דעתך היינו טעמא דרבי שמעון גבי מפריש נקבה לעולתו, משום הכי עושה תמורה דהאיכא שם עולה גבי עולת העוף, אלא מעתה, בכהן גדול שהפריש פרה לפרו [במקום פר זכר שמביא הכה"ג לחטאת ביו"כ מדוע לא אמר ר' שמעון ש]תקדוש, דהאיכא פרת חטאת [פרה אדומה שהיא נקבה ושייך קדושה על פרה]. ודחי, דפרה קדשי בדק הבית היא וקדשי בדק הבית לא עבדי תמורה. וממילא לא מצינו קדוה"ג בפרה ולד' הגר"ח דמחיים אינה קרויה חטאת, א"כ למה ליה לגמ' לטעמא דקדשי בדה"ב לא עבדי תמורה ותיפו"ל דמחיים אינה חטאת כלל? ומוכח דגם מחיים קרויה חטאת. [ועי' באו"ש שכ' מטעם אחר דלא גרסיגן קדשי בדה"ב לא עבדי תמורה ולפי"ז א"ש]. ועיי"ש שכתב הגרבד"ד ליישב באופן אחר שיטת הרמב"ם דעגלה ממעטינן מקרא דויקחו ולאו משום מחו"ז, שעגלה אינו פרה וחסר בו עיקר הכשר הקרבן ולכן אין בו דין מחוסר זמן עיי"ש הסבר הדברים.
 שבת שלום ואורות אין סוף!!! לקבלת העלון – ally.ehrman@gmail.com
 
 
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה