יום רביעי, 25 ביוני 2014

מנחת אלחנן - מוסך השבת לב, ב - התראה בשם האב


 לרפואת יהודה בן מרגלית שרה בתוך שח"י

הגמרא בתחילת בב"ק דנה בהבדלים בין אב לתולדה. והקשו התוס' בסוגיין, אמאי לא משני דאיכא נפק"מ בין אב לתולדה דתולדה צריך להתרות בשם האב? ותירצו בתירוץ קמא, דאי"צ להתרות התולדה בשם האב. ובתירוץ בתרא תירצו דאה"נ זהו גופא מאי דמשני רבי אליעזר, דהך דהואי במלאכת המשכן נקרא אב והך דלא הואי במשכן נקרא תולדה, וממילא צריך להתרות על התולדה בשם האב. נמצא נחלקו ב' תירוצי התוס' אם בעי להתרות על התולדה בשם האב.

והק' המנ"ח מצוה [ל"ב אות ב'], דהנה נחלקו רש"י ותוס' בשבועות [דף כ ע"ב] אם כל התראה צריך להתרות בשם האיסור, דדעת רש"י שצריך להתרות בשם האיסור והיינו למתרה על שבועת שקר בשם האיסור דלא תשבעו בשמי לשקר וכן כל כיוצ"ב. אולם דעת תוס' דסגי שמתרה שאסור לישבע לשקר ואי"צ שיתרה בשם האיסור ד"לא תשבעו בשמי לשקר". ומעתה הקשה המנ"ח, דלא מיבעיא לדעת תוס' דלא בעי להתרות בשם האיסור, א"כ מהיכ"ת שיצטרך להתרות בשם האב. אלא אפי' לדעת רש"י דבעי להתרות בשם האיסור א"כ סגי שמתרה בשם האיסור דלא תעשה כל מלאכה דכל הל"ט מלאכות בכלל האיסור דלא תעשה כל מלאכה, וא"כ אמאי בעינן לחד תי' בתוס' שיתרה בשם האב דלא תחרוש וכדו' הא סגי בשם האיסור ועי"ש שהניח בצ"ע.  

והנה בעיקר קושית תוס' אמאי לא קאמר נפק"מ אליבא דר"א שצריך להתרות אתולדה בשם האב, תירצו התוס' שאנץ והתור"פ דהא דצריך להתרות בשם האב זהו דווקא אליבא לרבנן אבל אליבא דר"א לא בעי להתרות אתולדה בשם האב. וצ"ב דמהיכ"ת לחלק בזה בין ר"א לרבנן.

ובס' שיעורי בב"ק [לגר"נ קופשיץ שליט"א עמ' י'] כתב דמצינו דדינא דיש חילוק מלאכות בשבת ילפי' מקרא, דלולי קרא דיש חילוק מלאכות הו"א דכשעשה כל הל"ט מלאכות בהעלם אחד חשוב כאילו עשה מלאכה אחת ל"ט פעמים בהעלם אחת. והשתא יש לחקור, בהאי דינא דחילוק מלאכות גבי שבת, אם נתחדש דאף דמלאכה אחת היא, מ"מ המעשים דחורש ומבשל מעשים מחולקים הם, ומשו"ה חייב ב' חטאות וכמו לענין בא על ב' אחיות אשתו בהעלם אחד דאף דאיסור אחד הוא, מ"מ גופים מחלקים לב' חטאות. או דנתחדש דחשיב ב' איסורים דאף דמקרא אחד ילפי' להו מ"מ נתחדש דאית להו ב' שמות איסור. וחקירה זו חקר בתוצאות חיים [סי' ה'] והביא דבתוס' רי"ד [בשבת דף קל"ח] מפורש דהוי כאוכל חלב ודם בהעלם אחד והיינו דהוה ב' שמות איסור כמו חלב ודם דב' איסורים הם. ונפק"מ בחקירה זו, דהנה מלאכות הפת שיעורן בגרוגרת, והשתא יש להסתפק במי שעשה ב' חצאי שיעור לב' מלאכות. דאי נימא דחשיב ב' איסורים א"כ ודאי דאין מצטרף לחיוב חטאת דהוה ב' איסורים אבל אי נימא דבאמת האיסור הוא איסור אחד רק דהמעשים מחלקים לב' חיובים א"כ אף דמחלק לב' חיובים אבל מ"מ שפיר יצטרף לשיעור לאיסור אחד לחייבו חטאת. ומדברי רבינו יחיאל שהביא בשטמ"ק שכתב דמצטרף מבואר דהוה איסור אחד אלא דחשיב גופים מחלקים. העולה מהנ"ל דהוה פלוגתת הראשונים, אי הוו ב' איסורים או דהוא איסור אחד והמעשים מחלקים.

ועוד יש להסתפק לדעת ר"א דס"ל דאב ותולדה דידיה מיחייב תרתי, אם היינו משום דס"ל דכמו דלענין ב' אבות נתחדש דחשיב ב' איסורים [לדעת התורי"ד] ה"נ לענין אב ותולדה חשיב ב' איסורים או דבהא מודה דאב ותולדה לא הוה ב' איסורים אלא דס"ל דכמו דב' אבות הוה גופים מחלקים ה"נ אב ותולדה חשיב גופים מחלקים ומשו"ה מיחייב תרתי.

ומעתה אי נימא דחילוק מלאכות היינו דהוה ב' איסורים וכן אב ותולדה הוה ב' איסורים לדעת ר"א, א"כ מיושב שפיר קו' המנ"ח שהק' אמאי בעי להתרות בשם האב ולא סגי בלא תעשה כל מלאכה דהוא משום דלא תעשה כל מלאכה אי"ז שם איסור כיון דנתחדש בהא דחילוק מלאכות דהוה ל"ט שמות של איסור וכן מה שחילקו התוס' שאנץ ור"פ דלר"א לא בעי להתרות אתולדה בשם האב ולרבנן בעי להתרות אתולדה בשם האב היינו משום דלרבנן הוה התולדה והאב שם אחד ומשא"כ לר"א דהתולדה נמי שם איסור בפנ"ע ומשו"ה יש להתרות על התולדה בשם התולדה. ונפק"מ לענין ב' חצאי שיעור דאב ותולדה דאי נימא דלר"א הוה ב' איסורם, אין מצטרף. אכן, אי נימא דלר"א נמי הוה שם אחד אלא דס"ל גופים מחלקים א"כ ב' חצאי שיעור יצטרפו. ובזה נחלקו התוס' בסוגיין והתוס' שאנץ ור"פ אם לר"א צריך להתרות אתולדה בשם האב.

באופ"א ביאר הגרש"ר דבאמת טעמא דר"א דמיחייב אתולדה במקום אב, זהו משום דגופים מחלקים, וזהו פלוגתא ר"א ורבנן דלר"א טעמא דיש חילוק מלאכות משום דגופים מחלקים וא"כ ה"ה אב ותולדה מחלקים. אולם רבנן ס"ל דשמות מחלקים וא"כ אב ותולדה ודאי שם אחד. ומעתה לרבנן בעי להתרות על התולדה בשם האב, דהא ל"ט מלאכות, ל"ט שמות הם ותולדות משם האב הם. אבל לר"א, דכל המלאכות שם אחד הם, א"כ מהיכ"ת שיצטרך להתרות על תולדה משם האב, כיון דאין שם האב שם האיסור אלא לא תעשה כל מלאכה הוא שם האיסור.

ובס' משנת רעק"א האיר-יוסף [עמ' קע"ו] תירץ קושיית המנ"ח דהתראה בעינן כדי שידע שמוזהר על הדבר ואעפ"כ רוצה לעבור בזדון על אזהרת התורה. והנה אם יתרו באדם שרוצה לחרוש כי חייב על זה מיתה משום מלאכה בשבת ולא יפרשו לו מה גדר האיסור, הרי יתכן שחושב שהאיסור הוא טלטול מוקצה או משום טוחן או משום זורע שמכין הקרקע לזריעה וכדומה. וכן המשקה מים אם יתרו בו בסתמא דהוה מלאכה וחייב מיתה הרי יתכן דהוא משום חורש או משום זורע, ופליגי בזה אמוראי ונמצא דאינו יודע גוף המעשה שעליו מוזהר. וכן הוא בכל מלאכה ומלאכה, דאם מתרים בו בסתמא דחייב על זאת סקילה, אפשר לומר כמה וכמה סיבות שיסודה בטעות ונמצא דאין יודע איזה מעשה הוא האיסור. [ודומה לאדם שיש לפניו שתי חתיכות והתרו בו שלא יאכל לחתיכה מימין דהויא חלב ובאמת חתיכה דשמאל הוה החלב דאף אם אבל לשתי החתיכות ל"ה התראה דסו"ס החתיכה שהתרו ל"ה עליה איסור ועל החתיכה השניה ליכא התראה וכן הוא בשמתרים בסתמא לחורש דלא יעשה מלאכה הרי אם הוא חושב דהמלאכה הוא הטחינה דהעפר ובדומה נמצא דעל מה שחורש הקרקע ליכא התראה ודו"ק]. ואפשר לבאר הדבר באופן נוסף דכתבו תוס' דאם מתרים אתולדה משום אב אחרינא ל"ה התראה משום דכסבור דמלעיג עליו וא"כ גם כשמתרים באדם החורש בסתמא
דהוה מלאבה הרי אפשר דהעושה זאת חושב דמה שמתרים בו דהוה מלאכה בהאי מעשה הוא משום מוקצה
או טוחן וזורע וכדומה ולא יודע שהאיסור הוא מעשה החרישה וממילא חושב שמלעיג עליו עכ"ד עיי"ש מה שהאריך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה