"וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר" [במדבר ט, א']
פרשה
שבראש הספר [בתחילת ספר במדבר] לא נאמרה עד אייר [ופרשה זו האמורה כאן נאמרה חודש
לפני זה]. למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של
ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד עכ"ד.
תוספות
בקידושין [ד"ה הואיל] כתבו: "ואם תאמר ולמה לא הקריבו וי"ל דסבירא להו
כתנא דהכא דאמר שכל מקום שנאמר ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה ובפסח נאמר ביאה
[וא"כ לא היו חייבים במדבר]. וא"ת אם כן היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו
פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארץ? ויש לומר שעשו על פי הדיבור. ואם תאמר,
כיון שמן הדין לא היה לעשות, מה גנות היה להם וי"ל דהיינו גנותם שנשתהו ליכנס
לארץ עד מ' שנה מפני עוון מרגלים ולפיכך לא נצטוו ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד היו
מצווים מיד עכ"ד. וכתב בס' גור אריה ז"ל למהר"ל אף אם הוא פטור מן המצוה
או מחמת אונס או שפטרו גנאי הוא לו דסוף סוף לא עשו המצוה כמה שנים שהיו במדבר, שכל
מי שפטור מן המצוה מחמת שהוא אונס, גנאי הוא לו שלא עשה המצוה, דלא אמרינן אונס רחמנא
פטרי' רק לענין פטור מן העונש אבל מכל מקום גנאי הוא לו שלא עשה המצוה והיה לו זכות
וכאן לא הי' להם זכות אותו המצוה דודאי אם נאנס ולא עשה הפסח אף על גב דפטור מן העונש,
מכל מקום אין לו זכות ושכר אותה המצוה דסומא פטור מן המצוה וכי אין גנאי לו דבר זה
שיהא פטור שיותר טוב שיהא חייב. ולא דמי לתרומה וכל מצות התלויות בארץ דלא חלה המצוה
עליהם לגמרי עד שבאו לארץ אבל פסח שעשו כבר בשנה שני' רק שהיו פטורין ממנו עד שבאו
לארץ גנאי להם זה שדבר זה נקרא שהיו חסרים מצוה ע"כ.
וקשה מש"כ שמי
שנאנס ולא קיים מצוה, גנאי הוא לו, הרי ידוע "חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה
עליו הכתוב כאילו עשאה"? ויש לומר שמקבל שכר "כאילו עשאה" אבל בכל
קיום מצוה יש סגולה נוספת בקיומה בפועל, והנאנס ולא קיים חיסר את המעלה הזאת,
ונחשב גנאי. ועי' גור אריה [בראשית מ"ו י'] וצרף לכאן ועיין בס' להורות נתן
[פ' בהעלותך]. אבל דברי התוספות עדיין תמוהים, שהרי הם דנים עפ"י מאן דאמר שכל מקום שנאמר ביאה אינו אלא לאחר ירושה
וישיבה ובפסח נאמר ביאה, וא"כ היו לגמרי פטורים ודומה ממש לתרומה שהיו פטורים ממנה ואין שום גנאי באי קיומה. ומאי האי שחילק
המהר"ל בין תרומה לבין קרבן פסח?
ותבט עיני בס' משמר
הלוי שהביא מש"כ בס' הגרי"ז הלוי על התורה, שיש דין ויש חשבון. דין הוא
על מה שעשה והחשבון הוא מה שיוצא מתוך הדין. כשהתחבא אדם הראשון נשאל "איכה"
שפירושו [עפ"י התרגום] "למה התחבאת", וזה נקרא דין. ומתוך אותו דין
יצא חשבון "מי הגיד לך כי ערום אתה" – מאין התחדש לך כל הענין של ערוה,
שמתוך הדין שנתן, ממילא היה צריך לתת חשבון על שאר מעשיו. וכך גם אצלינו, מתוך
הדין – למה לא קיימתם מצות הקרבת הפסח, יצא חשבון על שאר המעשים – שנשארו במדבר
מחמת חטא העגל עכ"ד עיי"ש. והדברים מתוקים לחיך, אך אין בהם כדי שביעה,
כי עדיין קשה למה הייתה תביעה על אי הבאת קרבן פסח ולא על אי נתינת תרומה? אם היו
פטורים משניהם למה רק על הפסח היה דין וחשבון ולא על התרומה?? וצ"ע. ועי' בס' זאב יטרף מש"כ בזה.
עוד כתב המהר"ל כאן וזה לשונו "ואם תאמר ופסח זה
איך עשו אותו והלא בניהם ערלים היו שלא מלו במדבר ומילת בניו מעכבת [יבמות ע] י"ל
דהיינו כשהמילה נוהג בישראל והוא לא מל אז לא יאכל בו אבל כאשר ישראל ערלים אין כאן
איסור ערלה כיון דאין כאן איסור ערלה נוהג בישראל עכ"ד. ובס' להורות נתן [שם]
כתב דיתכן דזה תליא במה דפליגו רש"י ותוס' בסוגיא דיבמות שאמרו שם הערל לא יאכל
בתרומה ופירש"י כהן ערל שמתו אחיו מתמת מילה ובתוס' ישנים שם כתבו דאם כן אינו
מצווה למולו לפי שהוא אנוס והוי כמו מילה שלא בזמנה ולכן פירש ר"ת דמיירי שהוא
מומר לערלות ע"ש. ומבואר דפליגו דהיכי דהוא אנוס מלמול אם נחשב ערל דלרש"י
באנוס הוי ערל ולר"ת אנוס לא הוי ערל וא"כ במדבר שהיו אנוסים מלמול לדעת
רש"י יתכן דדינו כערל וצ"ע. וכבר דנו האחרונים ז"ל בהא דאונס רחמנא
פטריה אם הוי כפטור לגמרי וכאילו לא נצטוה כלל או דרק פטור מעונש. ועיין בזה בס' אתוון דאורייתא [כלל י"ג] ושו"ת חלקת יואב [דיני אונס ענף ד']
ועוד ועוד.
לזכות שמחה בן נעכא גיטל לברכה והצלחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה