יום שלישי, 20 באוגוסט 2013

למה הבעלים יכולים להקדיש עור הכהנים לבית המקדש לפני שזכו בו הכהנים ואילו בעל הבית לא יכול להקדיש עוללות לפני שזכו בהן העניים

דף נ"ז ע"א בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה ולערב היו מחלקין אותן והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע [מכאן רואים שהכהנים 'הלכו מכות' בבית המקדש כדי לקבל העור] כו' עמדו בעלים והקדישוה לשמים. ובפרש"י שם - עמדו בעלים כל כהני משמרות יחד והקדישום לבדק הבית. והמהרש"א ז"ל בח"א כתב וז"ל לולא דבריהם נראה דבעלים ממש קאמר, דהקדישוה קודם שיזכו בהן הכהנים, דלא זכו בהן עד אחר הקרבת הקרבן כדכתיב עור העולה אשר הקריב ע"ש.

הרי לפי המהרש"א הבעלים הקדישו את עור הקרבנות [שהיה עתיד להגיע לידי הכהנים] לבית המקדש אחרי שהקדישו את הבהמה לקרבן ולפני שהכהנים זכו בעור.

וקשה מהמשנה בפאה [פ"ז מ"ח] שמבואר שמשנודעו העוללות וכבר ניכר מהו אשכול רגיל [השייך לבעה"ב] ומה הן עוללות [ששייכות לעניים], העוללות לעניים, ובעל הבית לא יכול להקדיש, דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. וכתב התוס' יו"ט ואע"ג דר"ע שהלכה כמותו, כתב שאין לעניים בעוללות קודם לבציר כו' מ"מ גם לבעל הבית אין לו בהן כלום ואינו יכול להקדישן.

וצ"ע מדוע לענין עור העולה יכולין הבעלים להקדיש, משום דגלי קרא דאין לכהנים זכיה בהעור רק לאחר הקרבה. ה"נ דגלי קרא שאין לעניים זכיה בהעוללות רק לאחר הבצירה א"כ יהיו יכולין הבעלים להקדישן קודם הבצירה.

וצ"ע

הדובב מישרים [ח"ג סי' צ"ז] נשאר בצ"ע. עי' בפי' הר"ש תחילת פאה ובברכת שמעון פסחים נ"ז


לזכות כ"ק מו"ר שליט"א שממנו שמעתי את הקושיא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה