בגמ' ב"מ [כח] איתא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו? אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי, לאו בסימנין? ש"מ.
הרי שכדי לקבל אבידה צריך לתת סימנים להוכיח בעלותו.
והנה בגמ' בכתובות [יב] נחלקו אם ברי ושמא ברי עדיף [כגון אדם שטוען שחבירו לוה ממנו והשני אומר שאינו יודע] ומבואר שם בגמ' שגם למ"ד דשמא עדיף, זהו משום שאין בכח הטוען ברי להוציא מהמוחזק כשהשמא אינו יודע אם הוא חייב. וא"כ יש לתמוה מ"ט כל מאבד אבידה אינו נאמן אלא כשמביא סימנים, והרי סגי שיטען שמכיר האבידה בטביעות
עין ויטען ברי, וכאן לכו"ע ברי עדיף דהרי אינו מוציא מידי מוחזק שהרי האבידה ודאי אינו של המוצא.
וצ"ע
האחרונים האריכו בזה מאד - עי' פני יהושע כתובות י"ב:, שערי יושר שער ו' פי"ד, קהלות יעקב בב"ב סי' ז, שו"ת באר יצחק סי' ו' ענף ד' ועוד ועוד.
לזכות הרב צבי משה בן ר' איתן אברהם הלוי לברכה והצלחה בכל הענינים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה