ברשב"א ר"ה טז ד"ה למה תוקעין כתב דאע"פ דהתורה אסרה להוסיף ולגרוע מהמצוות, מ"מ במקום שראו חכמים צורך להוסיף על המצוות אין כאן בל תוסיף דכבר אמרה תורה 'ע"פ התורה אשר יורוך', וה"ה דמה"ט במקום שראו צורך לגרע איזה מצוה אין בזה איסור בל תגרע. וכתב הרשב"א דזהו הטעם שאין איסור בל תגרע במה שחכמים ביטלו מצות תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת, דכיון דהיה בזה צורך, ואמרה תורה 'ע"פ התורה אשר יורוך', אין בזה איסור בל תגרע עכ"ד הרשב"א.
ובטורי אבן שם בר"ה כתב דמדברי הרשב"א מבואר דהמבטל מצות עשה ואינו מקיימה עובר בבל תגרע דהרי ברשב"א מבואר דהמבטל מצות עשה דתקיעת שופר שלא במקום תקנ"ח עובר בבל תגרע.
והנה מצינו הרבה חילוקי דינים בין מצות עשה למצות ל"ת, בל"ת לוקים, ובעשה אין לוקים, ובמצות ל"ת חייב לבזבז כל ממונו כדי שלא יעבור עליה, ובמצות עשה חייב לבזבז רק עד חומש נכסיו. וכמו"כ בגמ' ביומא פז מבואר דהעובר על עשה מיד כשחוזר בתשובה מתכפר לו משא"כ בל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר. ואי נימא דכל המבטל מצות עשה עובר
בלאו דבל תגרע נמצא דכל ביטול עשה הוא ג"כ עבירה בלאו, וא"כ מ"ט חלוק מצות עשה ממצות לא תעשה?
בלאו דבל תגרע נמצא דכל ביטול עשה הוא ג"כ עבירה בלאו, וא"כ מ"ט חלוק מצות עשה ממצות לא תעשה?
לע"נ ר' אלכסנדר זושע בן ר' יוסף
בענין מלקות: לדעת החינוך כל לאו שאפשר לעבור עליו בלא מעשה, אפילו אם עשה מעשה, אין לוקין עליו. ולפי זה, מכיון שאפשר לעבור על "לא תגרעו" בלא מעשה, אין לוקין עליו. (ולפי דעת הרב חיים דוב שעוועל, החינוך היה מתלמידי הרשב"א.)
השבמחקבענין תשובה: לכאורה יש לומר שעל העשה מכפר מיד, ועל "לא תגרעו" תשובה תולה, שעבר בשניהם.