איפה כוונת המצוה ואיפה ה'דרך חירות'?

בכתובות [פ"ו.] אי' שמי שלא רוצה לעשות סוכה מכין אותו עד שתצא נפשו. וקשה למ"ד [ר"ה כ"ח] מצוות צריכות כוונה, הרי אינו מכוון למצוה? גם קשה הגמ' בר"ה [כ"ח] שכפאוהו פרסיים לאכול מצה, הרי אין זה דרך חירות ואיך יצא ידי הסיבה?

וצע"ג.