בגמ' עירובין [ז א] ויבמות [יד א] אמרו שקודם שיצא הבת קול דהלכה כב"ה, הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה, והרוצה לעשות כדברי ב"ה עושה [מפני שהיו מסופקים אם להכריע כהרוב או כהמחדדי טפי]. וצ"ע דבגמ' [ע"ז ז, א] אמרו דאם נחלקו שני חכמים ולא הוכרעה הלכה כמי דבשל תורה הולכים אחר המחמיר ובשל סופרים הולכים אחר המיקל וא"כ
במחלוקת ב"ש וב"ה, מדוע ניתן הברירה לעשות כמו שחפץ?
במחלוקת ב"ש וב"ה, מדוע ניתן הברירה לעשות כמו שחפץ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה