יום שני, 23 באפריל 2012

קדושת נביאים וכתובים

הרחבה [ובו בעת גם תמצית] של שיעור בספר פחד יצחק שזכיתי למסור בע"פ ועכשיו חקקתי את הדברים בעט ברזל למען יעמדו ימים רבים ומבקשי ה' יאותו לאורו.

המג"א [סי' קנג] הקשה סתירה בר"ן. מצד אחד כתב במס' ר"ה שפסוקי כתובים קודמים לפסוקי נביאים בתפילה משום דמעלין בקודש ואין מורידים, הרי שקדושת נביאים גדולה יותר מקדושת כתובים. לעומת זאת כתב הר"ן במגילה [פרק בני העיר] דמניחים כתובים ע"ג נביאים ונביאים ע"ג כתובים, הרי שקדושתם שוה.


ותירץ מרן זצ"ל בפחד יצחק על שבועות [מאמר ב' והרבה הלכו בדרכו] שבתורת דברים דברי הנביאים קדושתם גדולה יותר שהרי כתוב "נביא אקים להם" ודברי הנביא הם קיום הבטחה אלוקית זו ונבואתו נחשבת המשך לנבואת משה כמו שכתוב שם בפסוק "כמוני". נבואה מתחילתה נועדה דוקא לדיבור ולא לכתיבה. בהשוואה לדברי הכתובים קדושת הנביאים גדולה יותר, אשר על כן בקריאת הפסוקים בתפילת ר"ה מתחילים בדברי הכתובים ואח"כ מגיעים לדברי הנביאים משום "מעלין בקודש".


ואילו בתורת ספר קדושת כתובים משתווה לקדושת נביאים [וכתובים מתחילתם נועדו להכתב בשונה מנביאים שניתנו בעיקר להאמר] מה שמאפשר לנו להניח את ספרי הכתובים ע"ג ספרי נביאים. וא"כ היטב מיושבת הסתירה, שכשאומרים את הפסוקים בודאי שנביאים קדושה יותר אבל בתורת ספר שוויים הם ולכן מותר להניח זה ע"ג זה.


ודייק מהתפילה, שלגבי כתובים אומרים "ובדברי קדשך כתוב לאמר" ואילו לגבי נביאים אומרים "ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר" שיש כאן דגש על כך שקודם היו בידי הנביא, היוצר תוספת קדושה, ורק אח"כ נכתבו, מה שלא הודגש אצל כתובים. וזכה לכוון בהערה זו האחרונה לדברי האבודרהם. ועצם התירוץ כבר ניתן ע"י החת"ס בהגהותיו לשו"ע [אלא שמרן הרחיב בו]. ועי' שם מה שהאריך בזה כדרכו בקודש.


ויש להוסיף בהסבר ההבדל בין נביאים לכתובים את דברי רבינו בחיי [ויקרא ח, ח] שנביא מופשט מהחומר לגמרי משא"כ בכתובים [שנחשב ל"רוח הקודש" הפחותה בדרגתה מנבואה] שמתעורר ע"י רוח ממרום אבל אינו מופשט לגמרי מחומר.


עוד יש להטעים את הדברים עפ"י מש"כ האבודרהם ומרן שנבואה נאמרה בתור שליחות לעם ישראל [נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך השם אלקיך.. ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם] משא"כ כתובים. עובדה זו מקרבת את מהות הנביאים למהות התורה שנאמרה אף היא בשליחות לעם ישראל [עי' פח"י מאמר א' על שבועות], אם כי עדיין קדושת התורה גדולה יותר כדביאר לן רבינו בחיי [שם].


והנה הגר"ח חתר אף הוא להבין מה החילוק בין נביאים וכתובים, דבודאי [תפס הגר"ח] רמת קדושתם שוה. ונקודת הנחתו שונה משל דברי רבינו בחיי והאבודרהם [ומרן] שסברי מרנן שבודאי קדושת הנביאים למעלה מקדושת הכתובים.


ומצאתי לו בית אב בדברי הראשונים בריטב"א [בר"ה ל"ב ד"ה ר"י היא] "ור"י בעל התוס' כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן". הרי לנו מחלוקת בין הר"ן [עפ"י תפיסת מרן] והאבודרהם ורבינו בחיי לבין הריטב"א בשם הר"י אם קדושת נביאים היא למעלה מקדושת כתובים.


ותירץ הגר"ח באותו יסוד של מרן שהחילוק הוא שנביאים נועדו לאמירה ורק אח"כ נכתבו משא"כ כתובים שניתנו לכתחילה להכתב ואח"כ לאומרם ברבים, ע"כ תירוצו. אבל נשאר בתירוץ עם ההבנה הראשונית שקדושת הנביאים וכתובים שוה.


ועל עצם יסודו של הגר"ח הקשה בנו הגרי"ז, דבשלמא ירמיהו וישיעהו ועוד נביאים דעיקר הספרים למסור נבואה ותוכחה לשליחות לישראל שפיר י"ל דהוקבע בנביאים משום דעיקרו למסור הנבואה בעל פה אבל יהושע ושופטים ושמואל ומלכים דעיקרו סיפורי כיבוש מלחמה ולא דבר נבואה א"כ לא מצינו בהן דין וחיוב על הנביא לאומרו ולמסרו בעל פה, דהרי הגר"ח יסד דנביאים היינו דנאמר דין לאמרו על פה ואח"כ לכותבו אבל בספרים שרובן סיפורי כיבוש מלחמות לא מצינו ציווי על הנביא לומר את כל סיפורי המלחמות על פה ובשביל מיעוטין שהוא דברי מוסר ותוכחה שהיה חיוב לאמרן בעל פה לישראל ולהגר"ח הי' החיוב לאמרו בעל פה קודם לא מסתבר דמשו"ה כל הספר כולו מקבל שם נביא ולא כתובים עכ"ד.


ועוד קשיא על הגר"ח דכתב דכתובים נאמרו כדי שיכתוב אותם ואח"כ יקרא מתוך הכתב, צ"ע דמעולם לא מצינו שהי' חיוב על דוד לקרוא מזמורים בקהל או שלמה לקרוא משלי ושה"ש וקהלת ברבים לכלל ישראל.


וחזי הוית בס' אמרי חן [לג"ר י.ה. לעוונברג שליט"א שמות עמ' מו] שתירץ "...והביאור בדבריו של הגר"ח דאין זה סדר הדברים גרידא אלא דזהו החילוק בעצם תוכן הכתב, ויש לבאר עפ"י דעת הרמב"ם בהחילוק בין עדות מתוך הכתב שפסולה, מדין מפיהם ולא מפי כתבם, ובין דין שטר [עכ"פ גיטין] שכשרים עפ"י עדות שבכתב, והוא שעדות בכתב היא בעיקר הגדת עדות וספירת דברים בכתב דהיינו למסור הדברים בכתב וזהו פסול מדין מפיהם ולא מפי כתבם. מה שאין כן בשטר שעיקרו לכתיבה שנעשה על ידי דעת המתחייב שעל ידי זה נקבעה קביעת הדברים שראובן לוה משמעון או שראובן גירש את אשתו רק כוונת הדברים לעשות שטר הלואה או שטר גירושין ולקבוע הדברים על הספר ומאחר שחל על הכתב דין ספר ושטר השטר בעצמו הוא המגרש או המחייב לשלם ולא הידיעה המגיע לנו על ידי הכתב.
וכדוגמא לאותו חילוק באה ההגדרה לחלק בין נביאים לכתובים, דבנביאים העיקר הוא מה שנאמר להנביא ומה שהוא אמר לבני ישראל, ומה שהעלה בכתב אחר כך הוא כמו עדות בכתב היינו מסירת הענינים האלו בכתב, מה שאין כן כתובים נמסרו לכתחילה מעיקרו לכתיבה דהיינו דוגמא של שטר דהיינו שנעשה לכתחילה לדין ספר שניתן לקריאה ולתעודה...
דמעולם לא נתכוון מרן הגר"ח זצ"ל דהיה חיוב על דוד המלך ע"ה לקרות בעל פה ספר תהילים דכוונתו רק שתהילים נכתבו לכתחילה כספר לקריאה מתוך הכתב דוקא ולא כהעתק מדברים שנכתבו בעל פה וכן חילוקו של הגר"ח יתכן גם בקשר לסיפורי דברים ומלחמות שבספרי נביאים דלא מפני שהנביא אמר הנבואה בפועל נקבע שם הספר על דבריו, רק הוא שם בעצם חלות הספר, דנמסרו הדברים כהעתק מדברים שנאמרו בעל פה, וכן לענין סיפורי המעשיות עצם שם הספר הוא כעדות שנמסרה בכתב דעיקרו בעל פה ומשום הכי מיקרי נביאים ע"ש שניתנה ונמסרה כנבואה בעל פה [נבואה מלשון ניב שפתיים] מה שאין כן בכתובים שנמסרו הדברים לכתחילה לכתיבה ועל ידי זה נקבע שם הספר על הדברים בדוגמא של דברים שנקבעו בשטר ע"ש אריכות דברים.


עי' עוד במאירי בפתיחתו לתהילים [הביא דעה שנביאים קדושה יותר מכתובים ודעתו שגם דברי נבואה נאמרו בכתובים], בנצי"ב בהעמק שאלה [ס"ח שכתובים נאמרו בלשון בני אדם לעומת נביאים שנאמרו בלשון ה'], בספר 'ביד נביאיך' עמ' תס"ה והלאה מאמר מאלף [חידש (בין היתר) שספר דברים נאמרה בדרגה פחותה משאר ארבע הספרים אבל בתורת ספר קדושתם שוה], בס' זאב יטרף [שבועות פרק עא, שנבואה היא דיבור פנים אל פנים משא"כ כתובים], קובץ מוריה תשס"ט, שמועות גיטין [דף ס'], קהילות הקודש [שטרן סי' יג], ס' נביאי אמת [לג"ר אברהם יצחק קליין שהיה רב בנירנברג ואח"כ בחיפה בפרק ט' המרחיב בדעות הראשונים בהבדלים בין נביאים וכתבים כולל מצב גופני שונה, רמת הבהירות, ושנבואה אינה קשורה לדברים קודמים משא"כ כתובים נאמרו בהקשר למה שבעל הרוח הקודש עסק], בספר היקר 'מחזה עליון' [לרב הגאון ר' יצחק סנדר בפרק שביעי שכותב בהיקף כדרכו ומוסיף מראי מקומות רבים], בנין הלכה [לגר"ח צימרמן עמ' ז'], אור אברהם [עמ"ס מגילה סי' מה], משמר הלויים [לגרמ"מ שולזינגר ברכות סי' כד-כה], ובס, שמועות משה [לגר"מ מיירניק זצ"ל ח"ב סי' ו' שצעד בדרכו של הפחד יצחק].


השפת אמת כותב בפ' שופטים שלימוד נביא מוסיף תמימות. על סמך דבריו קבע מו"ר כ"ק מרן האדמו"ר מטאלנא שליט"א תקנה שכולם ילמדו לפי הסדר עשרה פסוקי נ"ך בכל יום. יה"ר שנזכה ללכת בתמימות עם ה' אלקיך. כאן אשבית קולמוסי וישמע חכם ויוסיף לקח.
י"ז למטמונים ירושלים העתיקה תובב"א תשע"ב

3 תגובות:

  1. אני לא מבינה. הרי מרגע שנעשה שטר הגירושין, כוונת ראובן הייתה ברורה, והיא לגרש את אשתו. האם עדיין יש צורך בעדות? אשמח אם תוכלו להסביר את החלק הזה בצורה ברורה יותר.

    השבמחק
  2. הגט מעיד בכתב על דבר שהתרחש וצריך להיות פסול לאור הכלל "מפיהם ולא מפי כתבם". ר' חיים אומר ששטר היוצר חלות שונה שאין הוא מעיד אלא מגרש בעצמו אולי כעין "הגדה מתמשכת".
    הנושא הוא רחב ועמוק ונאמר בו הרבה ונגעת בנקודה. אם רצונך להרחיב ידיעותיך ועתותך בידך אני מפנה אותך למאמרים של שני רבנים גדולים

    http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=3534

    http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1076

    תודה על הפנייה ועל ההתעניינות.

    השבמחק